רק כשמגיעים לחניון שלדי המכוניות שליד מושב תקומה, אפשר לנסות להבין את ממדי הזוועה. בקצה המערבי שלו הוצבו הטנדרים הלבנים של המחבלים לצד ערמת אופנועים, ומסביב, מאות שלדי ברזל ומתכת, בסוג של עדות דוממת לטרגדיה אנושית בלתי נתפסת. בסריקה של החניון אפשר למצוא רכב הסעות מאוד מסוים - שכבר זכה לכינוי "מיניבוס הדמים".
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- חמאס חטף את סבתא דיצה - ותיעד: "שמעו שהיא צעקה הצילו"
- "תסריט שאף אחד לא דמיין": מפיקי הנובה מדברים
- לוחם הסיירת נפצע בעזה – אחיו הגדול הגיע לפנות אותו
באותו המיניבוס, ישבו ב-7.10 13 מבוגרים מהסביבה שהשכימו קום ויצאו ליום ספא בים המלח. ההסעה יצאה מאופקים ועברה בנתיבות, בדרכה לאסוף חלק מהנוסעים בכניסה לשדרות. בשעה שש וחצי בבוקר, המיניבוס נעצר בכביש הראשי בשדרות סמוך למיגונית, כדי להחליף צמיג. ראובן, מתנדב במשטרה, בדיוק עבר במקום. "הייתה אזעקה. ראיתי קבוצת אנשים מבוגרים שמנסים להתחבא ולא מצליחים לתפוס מחסה", שחזר. "עצרתי, יצאתי מהרכב, והם ביקשו שאעזור להם לפתוח את המקלט".
"הם חשבו שאני התקווה האחרונה שלהם"
ראובן בעט במקלט כדי לפתוח אותו אך ללא הצלחה. הוא סיפר על הפאניקה ששררה בקרב חברי הקבוצה באותם הרגעים בשל מטח הרקטות הכבד והפיצוצים שנשמעו בעקבותיו: "הם חשבו שאני התקווה האחרונה שלהם". הוא הלך מסביב למקלט וחיפש כל דבר שבו יוכל להיעזר כדי לפתוח איתו את הממ"ד, אך דקה אחר כך כבר החל הירי. כשהביט מעבר למיגונית, ראה את הטנדר ועליו המחבלים. הוא ירה באקדחו לעברם והצליח להימלט, וכך גם נהג המיניבוס.
התמונות האחרונות שמתעדות את הקבוצה צולמו בידי אחת המטיילות, מיכל זרבאילוב ז"ל. היא רצתה להמחיש לבתה את גודל המחדל. הרקטות של חמאס התפוצצו בשדרות ללא הרף, ו-13 מבוגרים ניסו לתפוס מחסה מסביב למיגונית - זו שהייתה אמורה להיפתח מיד עם האזעקה, אבל נותרה נעולה. באחת התמונות האחרונות מתועד גם דני, שכן שניסה לסייע. "ראיתי שהממ"ד לא נפתח להם, אז הלכתי להביא ג'ק", סיפר. "עליתי למעלה, יצאתי עם הראש החוצה, וראיתי את הטויוטה מגיעה".
"אמרנו אולי מחבל או שניים, זה בסדר - הצבא יבוא ויחסל את כולם"
דני ראה שהמחבלים כבר החלו לירות. הוא לא הספיק לחזור אל המיניבוס ולהציל את המטיילים - אבל הציל שניים אחרים: רוני ואיקו, "צוות דרום" של חדשות 12, שמתעדים כבר יותר משני עשורים את הסבבים מול החמאס. הם התקשו להאמין שהפעם המחבלים ייכנסו להם ממש לתוך הפריים. "צחקנו, לא האמנו בכלל שיש מחבלים בשדרות", שיתפו. "אמרנו אולי מחבל או שניים, זה בסדר - הצבא יבוא ויחסל את כולם". כשהגיעו לעיר כבר התכוננו לשידור - ולא ידעו שהמחבלים היו 30 מטר מהם. דני היה זה שהזהיר אותם, כשצעק להם מהחלון.
ברגעים הראשונים שתיעדה המצלמה של רוני באותו הבוקר, נראה דני יחד עם בתו שנפצעה מרסיסי חלון שהתנפץ לאחר שירו בו המחבלים. למרות הלחץ, הוא הזמין אותם לביתו, משם צילמו עד הערב - הכול במרחק 50 מטרים בלבד מ"מיניבוס הדמים".
איריס, בתה של מיכל ז"ל שצילמה את התמונות באותו הבוקר, הגיעה למיגונית כדי להדליק נרות לזכרה ולזכר 12 החברים של אימה לטיול. "היא לא סתם צילמה את כולם פה, היא רצתה לספר על המחדל הזה", אמרה בכאב. "יש אזעקות והם פה עם מיגונית סגורה - שעד עכשיו עדיין לא נפתחת". משפחות המטיילים ראו את התמונות והסרטונים, אבל בתוך הכאוס חלפו כמה ימים עד שקיבלו את הבשורה. אביה של איריס שוויתר על הביקור בים המלח נותר בביתם באופקים, אך המחבלים הגיעו גם עד אליו. איריס סיפרה: "הם דפקו לאבא שלי בדלת. בשכונה שלנו, מישור הגפן, נרצחו לפחות 15 אנשים".
עבור סטיב, בנו של ולרי פרידמן ז"ל שהיה חלק מהקבוצה ונרצח, זהו הביקור הראשון בזירה המדממת. "מוזר לראות שפה הוא שכב ושאלו היו רגעיו האחרונים", שיתף בכאב. "אני והמשפחה לא מעכלים שכל זה קרה. מבחינתנו אבא אוטוטו חוזר". סטיב ניסה לדלות פרטים מהאחרון שראה את אבא שלו בחיים, ראובן, ובשיחה כואבת בין שניהם הם הבינו - אם דלת המיגונית הייתה נפתחת, הכול היה יכול להסתיים אחרת. "זה מחדל גדול מאוד - מישהו צריך לתת פה את הדין", אמר סטיב.
"פשוט הפקירו אותנו"
זינה, טטיאנה, איגור, מיכל, נדז'דה, יעקב, ליודה, ולרי, ברטה, ולדימיר ואשתו סופיה, ליליה ונטליה. כולם נרצחו. למחדל הממשלתי ולמחדל הצבאי הצטרף מחדל מיגון עירוני, וכל אלו הביאו לכך שהטיול לים המלח הסתיים בבית העלמין. "קמנו מהשואה, הקמנו מדינה עם צבא הכי חזק שיש", אמרה איריס. "איך קרה דבר כזה? פשוט הפקירו אותנו".