לא מוגזם לומר ששני המרואיינים בכתבה הזו הם מהאנשים העסוקים ביותר כיום בישראל. קרוב לחודש הם נאלצו לדחות פעם אחר פעם את המפגש, עד שנוצר חלון הזמן המיוחל. לפני חודשיים עוד הייתה נעמי הירשפלד תחשיבנית במחלקת הרווחה של עיריית שדרות, וגיא יעקובי היה בכלל בסרי לנקה בטיול, אחרי שנים של שירות כקצין לוחם בגבעתי.
7 באוקטובר טלטל את כולם, אבל את הירשפלד ויעקובי - שניהם תושבי קיבוץ כפר עזה - הוא זרק היישר לאחד התפקידים התובעניים ביותר שהימים האלו יכולים לייצר - נפשית וארגונית כאחת: אחראי החטופים של הקיבוץ שלהם. כשהחל לשקוע האבק על מאורעות 7 באוקטובר, התברר שמכפר עזה נחטפו 19 איש, ביניהם גם שתי משפחות שנחטפו כמעט בשלמותן. 12 חטופים שבו במהלך ההפוגה ולמרות זאת, כפר עזה הוא עדיין אחד הקיבוצים שנפגעו בצורה הקשה והחמורה ביותר במתקפת הפתע.
"זה מהדברים הכי קטנים ועד להכי גדולים", מסביר יעקובי את התפקיד החדש. "המשימה הכי שטותית שעשיתי זה לצורך העניין לקחת את ימית (אשכנזי, אחותה של החטופה דורון שטיינברכר) לנאום בעצרת בירושלים - לעומת המשימה הכי גדולה שהייתה לנו פה שהיא להוציא מפגנים מידי שבוע, לתאם אומנים ובמה ולהביא את כל הקיבוץ".
והירשפלד מוסיפה: "אנחנו יודעים, גם גיא וגם אני, שזה מאוד מאוד משמעותי וחשוב למשפחות עצם הדבר הזה שיש מישהו שהם יכולים לפנות אליו. כל מנהלי הקהילה וכל בעלי התפקידים בקיבוץ כמובן עסוקים במיליון ואחד דברים, ואנחנו האנשים שזמינים להם".
135 חטופים בעזה: השמות, התמונות והסיפורים
"אמרתי להם 'חבר'ה, למה לבד? בואו נעשה משהו גדול'
כשפונה הקיבוץ התפצלו תושבי כפר עזה בין שני אתרים: שפיים ואילת. כעבור ימים ספורים הוחלט כי נכון יותר לאחד את הקיבוץ למסגרת אחת - והתושבים שפונו לאילת, בהם גם הירשפלד, התאחדו מחדש עם חבריהם בשפיים. בנקודה הזו היא הבחינה כי למרות המספר הגבוה של חטופים, המענה שניתן לא מספק - והחליטה להיכנס לעניינים.
"כשהגעתי לשפיים ראיתי שיש כאן מערך לוגיסטי מאוד גדול, מנהלת לוגיסטית, צוות תקשורת, אחראי מחסן, אחראי תרבות, ובאמת כולם מתפעלים בהתנדבות ובאהבה רבה את כל הקהילה. אבל למשפחות החטופים הרגשנו שצריך להיכנס יותר לעומק ולתת ליווי יותר צמוד. לא עבר הרבה זמן, והצעתי לגיא להצטרף אלינו, והוא מיד קפץ על הדבר הזה ומאז אנחנו עובדים ככה בשיתוף פעולה מלא כצוות".
ומה עומד מאחורי הטייטל "אחראי חטופים"? הירשפלד מסבירה: "מה שאנחנו עושים בעצם זה באמת להיות זמינים כל הזמן לטובת המשפחות. זה התחיל מזה שישבתי ושמעתי את קבוצת הרדוף, שזו הקבוצה של הבת שלי, מתכננת איזשהו מפגן קטן רק לקבוצה שלהם, כי חברה בקבוצה שלהם הייתה חטופה בעזה. ואז מיד אמרתי להם 'חבר'ה, למה לבד? בואו נעשה משהו גדול' ומשם התחיל להתגלגל המפגן הראשון שלנו שהיה בקפלן. בתוך 24 שעות ממש, בעזרתו של גיא, כבר היינו מאורגנים עם שלטים שכתבנו בעצמנו וחולצות שהדפסנו. זו הייתה אופרציה מטורפת שסחפה איתה את כל הקהילה".
המחיר האישי לא פשוט: "מהבחינה האישית יש לי ארבעה ילדים ולכל אחד מהם יש את הצרכים האישיים שלו שעלו בעקבות שבעה באוקטובר, ומכל הבחינות אני ממש מנותקת מהמשפחה", היא מסבירה. "בחודשיים האחרונים באמת שאני מספיקה להגיד שלום חטוף וזהו. יש לי פה נכד, בן 6 חודשים, ביומיים-שלושה האחרונים אפילו לא הרמתי אותו".
צריך לזעזע מול הציבור ולהיות עובד סוציאלי מול המשפחות
מבין כל קיבוצי העוטף, התבלט כפר עזה כבר בראשית הדרך כמי שבוחר לנקוט בגישה עצמאית יותר בסוגיית החטופים ולנהל מעין מערך נפרד - שפועל במקביל ובשיתוף עם המטה שמפעילות משפחות החטופים. יעקובי מסביר: "לנו חשוב מאוד לשמור את הקיבוץ במתח גבוה ולהוציא אותו לתמוך במשפחות, כי אני יודע שהקהילה שלנו נפגעה קשה ורצינו להוציא אותם ולצעוק את הזעקה הזאת, כי בסופו של דבר אין יותר כואב מקהילה מדממת שרוצה את החברים שלה בבית. אז מידת העצמאות שלנו באמת מאוד רחבה - מצד אחד אנחנו בקשר צמוד עם המטה, אנחנו חייבים כי בסופו של דבר המטה מאוד חזק והוא עוזר לנו בהרבה מאוד דברים. אבל מצד שני, חשוב לנו לשמור על העצמאות, לעשות את המפגנים שלנו ולתמוך כספית במשפחות דרך הקיבוץ או דרך תרומות שקיבלנו".
הבחירה בדרך עצמאית הכתיבה פיצול, מצב שבו שניהם - יעקובי והירשפלד - מתפקדים במקביל גם כמעין קמפיינרים לעת מצוא. השניים מנצלים את השהות שלהם, בשונה מקיבוצים אחרים, במרכז הארץ - כדי לקדם שלל יוזמות עבור חברים שבעזה; וגם כמעין עובדים סוציאליים שמשמשים עזר לבני המשפחות.
"צריך להיות קמפיינר ו'לתקוע חרבות' לאנשים בלב עם מיצגים שהם טיפה לא נעימים לעין אבל יכולים להזיז אנשים", מסביר יעקובי. "אז אני מרגיש שאני חייב לעשות את זה. לצורך העניין, יש את המיצג שבאנו קשורים אזיקונים על הידיים ומכוסים בעיניים כשברקע סאונד של מלחמה ברקע. בדברים האלה אתה חייב להיות קמפיינר כדי להצליח לגעת בכמה שיותר אנשים ולעשות את הזעזוע שאתה רוצה לעשות. אבל מהצד השני מול המשפחות אתה חייב להיות עובד סוציאלי ולדאוג להם לכל הצרכים, שיהיה להם הכול, ולהיות הכי מכיל, רגיש ומבין שיש כי הם במין פקעת עצבים כזו. אז אני חייב להיות שילוב של השניים כדי באמת להצליח להכיל את כל זה".
"זה היה מאוד חזק ומאוד משמעותי למשפחות שכל הקהילה עלתה על אוטובוסים, הגיעה לקפלן, נתנה גב ותמיכה", מספרת הירשפלד על המפגן ההוא. "שם בעצם הבנו שנינו שעצם התפקיד הזה, הקישור בין הקהילה למשפחות, הוא הכי חשוב מכל דבר כרגע. כי אני רואה את הדברים ככה ולדעתי גם גיא שותף מלא לדעה שלי, שלא תהיה תקומה לכפר עזה ואי אפשר לדבר על שיקום הקהילה כל עוד החטופים שלנו לא חוזרים. אי אפשר בכלל לדבר על 'הלאה' ועל 'איך' בלי שניתן למשפחה שהאהובים שלה נמצאים עדיין בעזה את כל המענה והמעטפת, ונסייע להם להשמיע את הקול של החטופים שלנו כל הזמן. צריך להדהד אותו ולדבר את הדבר הזה ולרגע לא לתת לקול הזה לשקוע".
לצד השמחה, חזרת החטופים העלתה את רמת המתח והחרדה
רגעי הנחת הספורים שמציע התפקיד התרכזו בעיקר לפני שבועיים, אז כאמור שבו לישראל 11 מבין חטופי הקיבוץ. יעקובי, שממונה על הקשר עם מטה החטופים ה"גדול", מדגיש שלצד השמחה הגדולה חזרתם של אהוביהם העלתה את רמת המתח והחרדה: מדי ערב התנהל משחק ניחושים אכזרי לקראת הפעימה הצפויה, ולרוב עם הציפייה הגיעה גם אכזבה.
"בכל ערב דיברתי עם הקמב"צית של המטה והיא הייתה אומרת לי 'גיאצ'וק אין לכם אף אחד'", נזכר יעקובי. "בכל ערב היא הייתה אומרת לי אם יש או אין שמות מכפר עזה. זה היה מגיע בעיקר בשעות הלילה ומדיר שינה. זה מוביל לנפילה של מצב הרוח ואז לוקח זמן לחזור לישון. אבל ביום שקיבלנו הודעות משמחות, זה היה באיזה שלוש בלילה, ואז וואו - זה היה ממש כיף להיכנס לקבוצות ולדבר עם המשפחות, להבין מי קיבל הודעה ולשמוח בשמחתם, ועדיין שוב לדאוג למי שעדיין לא קיבל הודעה".
"בגלל שאנחנו לא באמת ידענו את השמות עד שהמשפחות עצמן החליטו לשתף, הלילה עבר בעיקר בשיחות בינינו ולעבור בוואטסאפ, לראות מי מחובר ולפי זה להבין", הוא משחזר. "ואז לשמוח עם עצמך בעיקר, כי אסור לחלוק עם אף אחד. אז מתחילה מערבולת רגשות על מי שחזר ומי שנשאר מאחור".
שבעה מבין חברי כפר עזה עדיין מוחזקים בידי חמאס: התאומים זיו וגלי ברמן, יותם חיים, דורון שטיינברכר, אלון לולו שמריז, אמילי דמארי וקית' סיגל - שאשתו אביבה סיגל הייתה בין המשוחררים. יעקובי והירשפלד מייחלים לרגע שרשימות הפעימות יחרו לחיינו - ואיתן גם הבשורות על מצב בני הקיבוץ שנחטפו והתקווה לראות אותם שוב בקרוב.