חצי שנה הם חיו את הנובה. אופיר, נמרוד, עומרי סאסי ועומרי כוכבי, המפיקים של המסיבה. בשיחה עם חדשות 12 הם סיפרו על העבודה הקשה, הרצון לדאוג שהכול יצא לפועל ברמה גבוהה, והאושר הטהור של הצעירים המחופשים - שרק באו לרקוד.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- לוחם הסיירת נפצע בעזה – אחיו הגדול הגיע לפנות אותו
- הצעיר שניצל ממוות 4 פעמים וכתב שיר שהפך לסמל
- גורל אחד: בני הזוג שאיבדו שניהם את רגל ימין
- שחררו את "הוורודה": המאבק למען ענבר הימן
המערכה הראשונה בהצגה שהפכה לטרגדיה התחילה בשש וחצי בבוקר. מולם בקו הרקיע - ים של שיגורים. כוכבי שחזר את הרגע שהגיע מיד אחר כך: "ואז שמעתי קלאץ'. כשחייל צה"ל שומע קלאץ', כל השערות בגוף עומדות. פה כבר הבנו שיש אירוע אחר". סאסי המשיך: "אני רואה מחבלים יורדים מטנדרים לכיוון שלנו, ושומע את השריקות של הכדורים".
"אנחנו בכאוס מוחלט"
ב-DNA שלהם הם מפיקים. גם כשיש אירוע דרמטי כזה, הם יודעים - צריך לתפעל אותו. יש כ-4,000 מבלים במתחם שרצים לכל עבר, וצריך למצוא ולנסות לחלץ. "כתבתי פוסט בפייסבוק: 'מי שיודע על מישהו שפצוע וצריך חילוץ שישלח לי הודעה מסודרת עם פרטים'", סיפר נמרוד. "קיבלתי 5,000 הודעות כאלו". עוד הוסיף במקביל לפינוי הפצועים מהכביש, התקשר לאוגדה מולה התנהלו מטעמי הפקת האירוע. מהצד השני של הטלפון נאמר לנמרוד: "אנחנו בכאוס מוחלט, אין לי איך לעזור לך, תסתדרו".
כשהמחבלים השתלטו על האזור, גם הם הבינו שצריך לצאת משם. הם התפצלו כל אחד לכיוון שלו - כוכבי נמלט ברכב עם אשתו; נמרוד, תוך כדי נסיעה מזרחה, ניסה לדאוג לאחותו הקטנה איילת שהייתה עם חברים במסיבה; סאסי ואופיר נמלטו משם באותו רכב, ותוך כדי מנוסה ירו עליהם - ואופיר נפצע מהירי. "אני מדבר עם אשתי תוך כדי - היא הייתה בתחילת חודש תשיעי, וזה כל מה שעובר לי בראש", שיתף אופיר. "אין שום סיכוי שאני לא חוזר הביתה והילדה תגדל בלעדיי".
בחזרתם למתחם בו התרחשה המסיבה, שיתפו בתחושות השונות שפקדו אותם. נמרוד אמר בכאב: "זה מרגיש כאילו באתי לאזכרה של מאות אנשים". סאסי הוסיף: "זה מציף הרבה תחושות. זה הקהל שלי - האנשים שלי. אני מכרתי להם את הכרטיס, אני קיבלתי אותם, אני אירחתי אותם. זו תחושה מאוד קשה". עוד הסכימו כולם כי תחושת אשמה לא פוקדת אותם. "לא היה צל של ספק למישהו שמשהו כזה יכול לקרות, תסריט שאף אחד לא דמיין", אמר סאסי. "אם הם אומרים לך שהכול טוב - אז הכול טוב. אני לא יכול להיות יותר אחראי מצה"ל או מהמשטרה".
למרות שעשו הכול לפי הספר, ביום שאחרי הם לא נעלמו. הבינו שהשבט שלהם, שבט הנובה, פצוע, חבול, מדמם, בטראומה ושהם חייבים להוביל את תהליך הריפוי. באופן אירוני, הם מפעילים באחד מאולמי השמחות בארץ מעין מרכז תמיכה, שבו הם מסייעים לניצולים מהמסיבה לקבל את זכויותיהם ומקיימים עבורם שיחות טיפוליות ופעילויות שונות בליווי אנשי מקצוע. "המטרה היא לא לוותר על אף אחד ושכולם יחזרו לשגרת החיים", אמר אופיר. "אנחנו יודעים שהדרך עוד ארוכה, אבל אם אנחנו לא נעשה את זה - אף אחד לא".
בערב חמישי נערך במקום טקס זיכרון לאיש הסאונד, מתן ליאור, שנרצח במסיבה. בקהל לא נכחו רק הוריו המתאבלים, אלא גם הורים אחרים שבאים לקבל חיבוק מבני השבט של הילדים שאיבדו. אחד מהם הוא ארז צרפתי, אביה של רון שנרצחה במסיבה, שיתף: "אנחנו באים לפה וקצת מקבלים כוח. טיפ-טיפה פורקים את הכאב כשאנחנו חולקים אותו ורואים אנשים שנמצאים באותו סף".
אך עם כל המאמץ האדיר שלהם, יש גם קשיים. "אנחנו עושים סלטות באוויר כדי לגייס כספים בשביל שהמקום הזה ימשיך לעבוד - בינתיים אנחנו ממנים", אמר סאסי. "כל יום פה עולה כמה עשרות אלפי שקלים, אין לנו איך להמשיך אם לא יהיה מישהו שיעזור לנו לממן את הדבר הזה".
בכניסה למתחם, מתחבאת בצד תזכורת כואבת לבוקר הנורא שבו נרצחו, לפי המשטרה, 364 ונחטפו 40. עמדה ובה חפצים - תיקים, משקפיים, ארנקים, טלפונים ועוד - כולם נאספו מהשטח על ידי שוטרים ומתנדבים, ושייכים ברובם לאלו שכבר לא איתנו. רבים מהניצולים והקרובים מגיעים לחפש מה שנשאר מאחור, אולי משהו להתרפק עליו. "זה מזכיר זמנים מאוד קשים של העם שלנו", הזדעדע כוכבי. "זה מזכיר את השואה, אפשר להגיד את זה".
בין כל העשייה והנתינה לקהילה שלהם, סיפרו שהם משתדלים גם לטפל בעצמם, למרות שהם לפעמים שוכחים שגם הם זקוקים לכך. בסופו של דבר הם לא רק המפיקים, אלא הם גם ארבעה אנשים שעברו אירוע קשה - כולם איבדו במסיבה חברים: סאסי איבד דוד, בת דודה בהיריון ואת בעלה, ונמרוד את איילת, אחותו הקטנה, שבשיחה האחרונה היה בטוח שהיא הצליחה להימלט. "עם כל האנשים שהצלחנו להציל ולחלץ, המחשבה היחידה היא -איך לא הצלתי אותה?", שיתף נמרוד בכאב. "זו תחושה שלא עוזבת אותי. אבל העשייה ממלאת, סוג של לתת לאובדן שלה משמעות".
"יכול להיות סימבולי להמשיך את המסיבה מאותה הנקודה"
למרות כל הכאב, המפיקים של הנובה נשארו אופטימיים. הם טוענים שמה שמחזיק אותם כמו שהם זו המחשבה שימשיכו להפיק מסיבות ולשמח אנשים. הם סיפרו שלרקוד זה המפלט שלהם - התנועה הכי טבעית של ארבעתם ושל כל מי שהיה באירוע. לחזור לשגרה מבחינתם, זה לחזור לרקוד. "הטרק נעצר באמצע", אמר נמרוד. "יכול להיות סימבולי להמשיך את המסיבה מאותה הנקודה".