הצנחן המיתולוגי שמעון 'כושי' רימון הלך לעולמו בגיל 84. אחרי שירות קרבי בצנחנים הוא לא הצליח למצוא את מקומו באזרחות ורשם מספר היתקלויות עם גורמי האכיפה, הבולטת שבהן הובילה למאסר בגרמניה באשמת סחר בסמים. עם השנים חזר למוטב ופתח פונדק דרכים בדרך לאילת שהפך בעצמו למקום מיתולוגי.
הוא נולד ב-1939, ונקרא על שם אביו שמעון שנרצח במאורעות חברון טרם לידתו. אמו נפטרה ממחלת השחפת כשהיה בן מספר חודשים והוא נמסר למשפחה מאמצת בתל עדשים וגדל בעין חרוד. הכינוי כושי ניתן לו כיוון שהיה, לפי הסברו, תימני קטן בין אשכנזים.
בשנות ה-50 התגייס לצנחנים ובסוף העשור זכה לפרסום כשהצליח יחד עם חבריו להסתנן לירדן ולהגיע לסלע האדום - משימה בה נכשלו צעירים לפניו ומצאו את מותם בדרך. בעקבות חציית הגבול נעצרה החבורה, אך בעזרת התערבות ראש הממשלה דוד בן גוריון קוצרו עונשיהם למספר חודשים בודדים.
מהכלא בגרמניה ללב המדבר
בשנות ה-70 נקשר שמו של כושי רימון לעולם הפלילים, לאחר שהודה בפריצה וגניבה ונגזר עליו עונש מאסר על תנאי. בהמשך, הוא ריצה שש שנות מאסר בכלא בגרמניה המערבית באשמת סחר בסמים. אחרי שחרורו מהכלא הוא שב לישראל.
בשנות ה-80 החליט 'כושי' לשקם את חייו, ופתח פונדק דרכים מצפון לאילת, שכונה 'פונדק ה-101'. לפני הפיתוח של מרכזי המסחר בערבה בעשור האחרון, הפונדק היה אחד המקומות הבודדים בהם אפשר היה לעצור במהלך הדרך הארוכה והמקום הפך מיתולוגי, למרות התחרות ממרכזי המסחר האחרים והרחבת הכביש שאפשרה את קיצור הנסיעה דרומה.
בשנות חייו האחרונות הוא נלחם במחלת הסרטן. הוא התראיין לסרט בו סיפר לראשונה לא רק על הדרך לפטרה אלא גם על פרקי חייו הזוהרים פחות, כשהוא הודה כי הוא חולה מאוד וכי הוא רוצה לספר את הסיפור שלו לפני שיגיע יומו.