אחרי הסערה הגדולה - הקרב על הדואר הגיע לסיומו: בג"ץ קיבל היום (חמישי) את העתירה לביטול החלטת שר התקשורת שלמה קרעי והשר לשיתוף פעולה אזורי דודי אמסלם להעביר מתפקידו את יו"ר הדירקטוריון של חברת דואר ישראל בע"מ. בפסק הדין נקבע פה אחד כי דין העתירה להתקבל וכי החלטת השרים בטלה.
עם פרסום פסק הדין תקף השר קרעי את פסק הדין של בג"ץ, שמבטל את "הדחת יו"ר הדואר הכושל". השר השתלח בבג"ץ וכתב: "אבל אחר כך, כשתהיה קטסטרופה בשירותי הדואר, כשראשי רשויות יעתרו לבג"ץ נגד חרפת השירות לציבור בדואר, בג"ץ יבקש את תגובת שר התקשורת - ויאשים את ביבי".
עוד טען כי "פסק הדין, שלוקח את הסמכות מידי נבחרי הציבור לעצמו ומשאיר את האחריות עליהם. זו הפרה יסודית, היורדת לשורש המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל. נתקן בעזרת השם. בינתיים, מוזמן המותב הנכבד בראשות יצחק עמית לטפל בהפרות של תנאי הרישיון ובסגירת סניפים בפריפריה, באופקים, נתיבות, אשקלון, קריית שמונה, באר יעקב, ועוד". יו"ר הדירקטוריון שוחח עם N12 - ועקץ: "עוד לא קיבלתי את פסק הדין. אני כבר עובד בדואר, זה לא משנה לי שום דבר. זה יותר חשוב לאנשים האחרים".
את העתירה הגישו חברת הדואר והיו"ר המודח מישאל וקנין נגד המהלכים של השרים שלמה קרעי ודודי אמסלם, שביקשו להדיח את היו"ר בטענה ש"אינו ממלא את תפקידו כראוי". השופט דוד מינץ, שכתב את חוות הדעת העיקרית, קבע בפסק הדין כי החלטת השרים בטלה. בהמשך הדגיש כי השרים לא הוסמכו לפטר דירקטור בכל עת לפי שיקול דעתם, אלא רק בהתקיים אחת מהנסיבות שנקבעו בדין. עוד הבהיר כי העילה שעליה נסמכו השרים נדרשת הנחת תשתית מוצקה, מבוססת וברורה בדבר סטייה מההתנהלות המצופה מדירקטור.
השופט יצחק עמית קבע כי הדחת העותר "הייתה חריגה ביותר ובלתי סבירה באופן קיצוני". זאת בין היתר בשל "אי-קיום חובת היוועצות של שר התקשורת עם רשות החברות הממשלתיות במועד, העיתוי הרגיש של קבלת ההחלטה, התנגדותו של שר האוצר להעברת העותר מתפקידו בעיתוי הנוכחי והתעלמותם של שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי מעמדתה של רשות החברות הממשלתיות, שהתנגדה לאורך כל הדרך למהלך ההדחה.
בהמשך התייחס השופט גם להתעלמותם של שר התקשורת והשר לשיתוף פעולה אזורי מעמדתה של רשות החברות הממשלתיות, שהתנגדה לאורך כל הדרך למהלך ההדחה. השופט עמית הדגיש את חריגותה של הסנקציה שנבחרה וכן את העובדה שסנקציה מרחיקת לכת זו ננקטה במקרה הנוכחי כצעד ראשון, מבלי שמוצו קודם לכן אמצעים מתונים יותר.
השופט כבוב הצטרף לחוות דעתם של השופט מינץ ועמית, ולצד זאת הוסיף כמה הערות בנוגע לטיבן של החברות הממשלתיות. השופטים הדגישו בתקציר פסק הדין כי "האופן שבו נערכה ההיוועצות מול הרשות, כמו גם המשקל שניתן לעמדתה על-ידי השרים – אינם הולמים את מעמדה וחשיבותה של הרשות, וכך גם דרך קבלת ההחלטה בעניינו של העותר, אינה עולה בקנה אחד עם העקרונות החלים, ממילא, תחת כל אחת ממערכות הדין הרלוונטיות".