נחזור כמעט 100 ימים אחורה, ל-7 באוקטובר בבוקר. אחד הרגעים הזכורים מאותו בוקר היה הצילום הזה של הטויוטה הלבנה, עמוסה במחבלים, בלב שדרות. הצילום הזה גרם לסוג של הלם - כי דבר כזה באמת שלא ראינו. שוחחנו עם דניאל וקורל משדרות שעומדים מאחורי התיעוד הראשון מהשבת השחורה.
דניאל, אתה צילמת את הסרטון שגרם למעשה לתושבי ישראל להבין שיש כאן מלחמה שונה מכל מה שהכרנו.
"כן זה היה בוקר מפחיד ולא מאחל אותו לאף אחד. התעוררתי באותו בוקר ל'צבע אדום'. בהתחלה חשבתי שזה 'צבע אדום' רגיל, לא רציתי לקום מהמיטה. פתאום התחיל שיגור של מאות רקטות בפעם אחת, רצנו לממ"ד, היינו שם חצי שעה עם הדיירים של הבניין".
"אחרי חצי שעה חזרנו לדירה", ממשיך דניאל לתאר. "שמענו ירי מקלעים וחשבתי שזה ממטווח ניר עם. פתאום שמעתי שיגור של RPG. 'מה עושה פה RPG בתוך שדרות?' הייתי בשוק. פתחתי את החלון ואז אני רואה 7 טנדרים של מחבלים בטויוטה לבנה נוסעים לתחנת המשטרה ומתחיל שם קרב אדיר. אז באותו רגע פתחתי מצלמה, כדי לשתף עם משפחה, חברים, שיידעו שמשהו קורה בשדרות. שלא יצאו מהבתים. שילכו להתחבא, להסתתר. ובאותו רגע שאני מצלם עוברת המכונית שיורה על השוטרים".
תגיד לא פחדת לצלם ככה את המחבלים? הם היו יכולים לירות עליך.
"פחדתי אבל אין מה לעשות, לקחתי אומץ, שמרתי על קור רוח והייתי חייב לצלם כדי שכל הארץ ידעו מה קורה פה".
לא פחדת?
"אי אפשר להסביר דבר כזה, הגוף פועל אחרת".
אתה מצליח לראות את הפנים של המחבלים?
"ראיתי אותם. בסרטון זה נראה רחוק, אבל זה מתחת לבית. אני פותח את החלון והם ממש מתחתיי. אני רואה אותם, את הפנים שלהם, שומע אותם צועקים, מקללים, יורים, ומה לא".
למי אתה שולח את הסרטון?
"לקבוצות של החברים שלי והם שולחים לקבוצות של החברים שלהם ותוך 5-10 דקות הסרטון, אני מבין, הגיע לכל המדינה".
אנחנו לא האמנו למה שראינו. איזה תגובות אתה מקבל מהחברים?
"הראשונות היו 'אתה עובד עלינו, זה לא אמיתי', 'זה לא מישראל', 'זה לא משדרות', 'זה נראה מסרט'. אני אומר להם 'זה מה שקורה בשדרות'".
קורל, כשהוא מצלם את הסרטון, את מבינה את גודל הדרמה?
"אני לא הבנתי את המציאות, הייתי באיזה בועה של סרט. אבל ידעתי שזה מחבלים".
לא פחדת על דניאל, שהוא עומד ככה חשוף ומצלם?
"ממש פחדתי, אמרתי לו 'תתרחק מהחלון, החיים שלנו חשובים'. באותו רגע חשבתי רק להיות במקום מוגן, להתרחק מהחלון".
אנחנו מדברים אתכם עכשיו משדרות. אתם בין הבודדים שחזרו לגור שם?
"בסופו של דבר לחזור לבית שלך זה הדבר הכי טוב. הייתי במילואים, חודשיים בצפון. ולא להיות בבית זה קשה. פה אתה מרגיש חי".
אתה חושב על זה בדיעבד?
"אין יום שאני לא נזכר באותו יום".