כבר 100 ימים שבהם עדיין ישנן אימהות שדואגות לבנותיהן שנמצאות בשבי האויב. אמש (שבת), אימהותיהן של החטופות שנשארו בידי חמאס - איילת, אימא של נעמה לוי בת ה-19, שירה, אימא של לירי אלבג בת ה-18, וסימונה, אימא של דורון שטיינבכר בת ה-30 - שוחחו עם חדשות 12 על הפחדים, סרטוני החטיפה המזעזעים של הבנות - והחלום שהן תחזורנה כבר הביתה.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- הילה רותם שושני: "בדרך לעזה ישבו עלינו חמישה מחבלים"
- קטאר תרכוש, הצלב האדום יחלק: כך יועברו התרופות לחטופים
- "החיים בשבי הם לא חיים, המשפחות מחכות להם"
"משך הזמן שהן שם לא נתפס בכלל"
איילת, שירה וסימונה לא דמיינו בחלומות הכי שחורים שלהן שיציינו 100 ימים לכך שבנותיהן נמצאות בשבי החמאס, איילת, אימה של נעמה לוי, שיתפה: "זה באמת קשה המושג של הזמן. מצד אחד, כל יום הוא אותו יום - 7 באוקטובר. אבל מצד שני, כבר חלף 7 בינואר ואנחנו מגיעים ל-100 ימים. משך הזמן שהן שם לא נתפס בכלל".
האימהות נשאלו האם הן יודעות דבר מה על יקירותיהן, והאם שמעו פרט מידע כלשהו ממשוחררות ומשוחררים שחזרו. סימונה, אימה של דורון שטיינברכר, סיפרה: "החשש הגדול שלנו שהבנות שלנו כל רגע וכל יום נאנסות שם וצריך להחזיר אותן כמה שיותר מהר, כי במידת הצורך נוכל לעשות הפלה. אין זמן". ש חטופות מכפר עזה שחזרו אבל לצערי - אף אחת מהן לא ראתה את דורון. החשש הוא שאם לא ראו אותה אז היא לבד. זה הכי נורא שפשוט לא יודעים עליה כלום". שירה, אימה של לירי אלבג, הוסיפה כי בשיחות עם המשוחררים שאלה על בתה: "אני יודעת שהם עברו שם דברים לא פשוטים. השאלה הראשונה הייתה אם לירי עברה משהו, אך גם מיד אמרתי להם: 'לא, אל תספרו לי'. איך אני אתמודד עכשיו עם התשובה?".
"איזה אימא או אבא היו רגועים אחרי 7 באוקטובר?"
בשבוע שעבר, פורסם סרטון של ארבע חטופות שמוחזקות בשבי החמאס - אחת מהן הייתה לירי אלבג. שירה סיפרה שהן לא הכירו את הסרטון והופתעו לראות אותו באותה מידה כמו שאר הציבור. "ראיתי את הבעתה בעיניים שלה", אמרה בכאב. "זה היה סרטון שהראה לי מה לירי עברה - ומה היא עדיין ממשיכה לחוות, אם לא יותר גרוע". איילת התייחסה לסרטון מיום הטבח שבו נראים מחבלים מעלים את בתה על רכב כשהיא פצועה ומדממת: "הסרטון הפך להיות לסמל של האכזריות ביום הזה. יש סרטון אחר שהמחשבה שלי הולכת אליו כשמדברים על סרטון של נעמה - צילמתי אותה כשהיא הולכת יד ביד עם בן דוד שלה בן השנתיים. זה סרטון של נעמה - זאת נעמה".
לאחרונה החלו להיחשף העדויות השונות ממעשי האונס שביצעו מחבלי החמאס המתועבים בשבת השחורה. כשהן חושבות על כך, שלוש האימהות לא מפסיקות לחשוש שהדבר קורה גם במהלך השבי. "זה שם את הפחד שלנו מול העיניים, אלו לא רק המחשבות שלנו", אמרה סימונה. שירה הוסיפה: "היו כאלה שרק יצאו לשירותים וזה קרה. אז מה קורה ב-24 שעות שהן שם כפול 100 ימים? קשה לנו לדבר על זה, הדמיונות רצים בראש". עוד אמרה שירה כי ישנם ניסיונות להרגיע את המשפחות ולהגיד להן שהבנות מוגנות - ושאירועי 7 באוקטובר לא מייצגים את הדרג ששומר עליהן. "עד שאני לא רואה אותם פה, מה יכול להרגיע?", זעקה. איילת הצטרפה: "איזה אימא או אבא היו רגועים אחרי 7 באוקטובר?".
"הייתי צריכה לשאול יותר ולהזהיר, אבל לא ידעתי ממה"
האימהות רוצות להאמין שמקבלי ההחלטות עושים ככל שביכולתם כדי להחזיר את בנותיהן. עם זאת, אמרה איילת בכעס: "בלינקן אמר: 'תתראיינו יותר, תעשו רעש'. איך זה יכול בכלל להיות שאנחנו צריכים להילחם ולהיאבק על הדבר הזה? זאת המשימה של המשפחות? זו משימה לאומית, המדינה היא זו שצריכה לקחת אחריות על האירוע הזה - על הפקרה של ילדות, נשים וגברים מלכתחילה".
50 יום עברו מאז פעימות השחרורים הראשונות של הנשים והילדים. כשהבינו איילת, שירה וסימונה שבנותיהן לא נכללות באותן פעימות ולא חוזרות הביתה - הן התפרקו. שירה אמרה: "נכנסתי למיטה ולא רציתי לצאת במשך יומיים". סימונה הוסיפה: "ממש נשברתי. זה העמיד אותנו מול האמת שהיא לא חוזרת, והכי נורא שיחד עם זה הודיעו שחוזרים להילחם - והבת שלי עדיין שם".
על רגשות האשם שקיימים אצל האימהות, על כך שאולי לא שמרו עליהן מספיק, שיתפה שירה: "אולי הייתי צריכה לדבר איתה יותר באותו בוקר. לא אמרתי לה שאני אוהבת אותה ושתשמור על עצמה". מעט לפני שפרצה בבכי, הוסיפה איילת: "אני חשבתי שהיא במקום די בטוח, אני לא אימא דאגנית. המחשבות הן קשות - הייתי צריכה לשאול יותר ולהזהיר, אבל לא ידעתי ממה". סימונה הצדיקה אותה: "אבל אף אחד לא ידע - מי חשב על כזה דבר?".
"תמשיכי להילחם עד שנגיע אלייך"
עוד סיפרו האימהות כי הן מדברות עם בנותיהן, כל אחת בדרכה שלה. איילת שיתפה: "בראש, אני מדברת איתה כל הזמן - שתחזיק מעמד. אחרי אירוע רכיבה למענה, אמרתי לה - 'נעמה, יעל ארד הזמינה אותך לאולימפיאדה, תבואי כבר!". שירה הצטרפה: "אני כותבת ללירי בלילות ומספרת לה מה עשינו במהלך היום, מי שלח לה מכתב ומי דיבר עליה. יהיה לה אחר כך יומן". סימונה הוסיפה: "אני נזכרת בשיחות שהיו לי איתה. אני כל כך רוצה שהיא תדע שאנחנו נלחמים עליה. אני לא יודעת אם היא שומעת או רואה אותי, אבל בבקשה - תמשיכי להילחם עד שנגיע אלייך".