ז׳קלין גליקסמן גרה לבד בקיבוץ עין השלושה אחרי שהתאלמנה בשנה שעברה. היא לא קיבוצניקית טיפוסית - היא גדלה במרוקו, התחנכה בפריז והגיעה לעוטף עזה עם בעלה ושלושת ילדיה לפני 45 שנה. בשבת השחורה הסתגרה בחדר הממ"ד שבביתה, כשמחבלים פרצו פנימה. בהחלטה נועזת קפצה מהחלון, נמלטה מהמחבלים בפיג׳מה ונעלי בית והצליחה להינצל. הערב (חמישי) היא סיפרה בראיון למהדורה המרכזית על התחושות הקשות, רגעי האימה - והרצון לחזור הביתה.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- "עכשיו אני לבד": נשות הפצועים במלחמה שנאבקות על הזוגיות
- מיה רגב לשגרירי האו"ם: "המחבלים קרעו ממני את הבגדים"
- "קשרו אותי בידיים וברגליים, חטפתי מכות קשות"
- ההקלטה האחרונה ששלח יותם חיים ז"ל לסבתו
כבר שלושה חודשים ז׳קלין לא ביקרה בביתה שבעין השלושה. היא מתארת את הביקור כמוזר - אמנם היא מאוד התגעגעה אך היא עדיין מפחדת שמשהו פתאום יקרה. בביקור בגינה שבביתה ההרוס, ראתה את אופניה המוטלות על הארץ ואמרה בכאב: "כואב ששרפו לי את הבית - ואת החיים. לא נשאר כלום".
את ההתחלה חוותה ז׳קלין כמו רבים מתושבי המדינה בכלל ותושבי העוטף בפרט - עם הישמע אזעקת "צבע אדום" נכנסה במהירות לממ"ד שבביתה. כשנרגעו במעט מטחי הרקטות, הרשתה לעצמה לצאת ממנו ולהכין לעצמה כוס קפה, עד שלפתע שמעה קריאת "אללה אכבר". "בני התקשר אליי מארה״ב וקרא לי לרוץ לממ"ד ולכבות את האורות״, שחזרה. "לפתע, הדלת נפתחה ומולי עמד מחבל עם נשק וסימן לי להיות בשקט".
ז׳קלין הוסיפה וסיפרה שאותו המחבל רצה לשדוד אותה - הוא חיפש כסף בארנק ובמגן הפלאפון שלה, ועזב כשלא מצא את מבוקשו. זמן קצר אחר כך, שמעה ש"מפזרים" דבר מה מאחורי דלת הממ"ד - והחליטה שלא להישאר במקום. "הם לא מפזרים סוכריות", אמרה בחצי צחוק. "זה היה משהו מסוכן - אז עליתי על השידה וקפצתי מהחלון". המהלך הנועז הזה של ז׳קלין יכול להרים לא מעט גבות כשמבינים שמדובר באישה בת 81.
בשעה הזו בשבת הארורה, כשז׳קלין מתחילה לברוח, בקיבוץ נמצאים כמאה מחבלים. "רצתי ותמיד בדקתי אם מישהו מסתכל עליי", סיפרה. "בשלב מסוים, ראיתי ׳עמודי אש׳ באחד הבתים – שם הייתה גרה חברתי, ובדיעבד נודע לי שהיא הייתה בפנים". ז׳קלין המשיכה לרוץ כקילומטר וחצי, כשמטרתה הייתה להגיע למזכירות - שם אמורה להיות כיתת הכוננות. עם זאת, כשהגיעה - ראתה את רבש"צ הקיבוץ שוכב על הארץ לצד רכבו ההרוס. ז׳קלין החליטה להמשיך ולרוץ, למרות מראות הזוועה - עד שמצאה מקלט אצל מרסלו, חבר הקיבוץ.
"זה הבית שלי - ואין לי בית אחר"
שלושת ילדיה, נכדיה וניניה של ז׳קלין כבר לא גרים בארץ. עם זאת, הם דאגו להדגיש בפניה את הערכתם כלפיה. "הם אמרו שעשיתי את הדבר הנכון", שיתפה ז׳קלין. "הם יודעים שאני אימא חזקה, הנכדים קוראים לי גיבורה". ז׳קלין ושאר תושבי עין השלושה יעברו לנתיבות בקרוב עד שיצטרכו לקבל החלטה – האם לחזור. על כך, דעתה נחרצת וברורה: "אני חוזרת, זה הבית שלי - ואין לי בית אחר".