אופטימיות בקרב המשלחת הישראלית שחזרה מהשיחות בפריז: לפי המתווה החדש המסתמן ישוחררו במסגרת העסקה כ-40 חטופים: ילדים, נשים, חיילות, מבוגרים וחולים, תמורת שישה שבועות הפוגה ושחרור מאות אסירים. קבינט המלחמה אישר כי משלחת ישראלית תצא בימים הקרובים להמשך המשא ומתן בקטאר.
סימונה שטיינברכר, שבתה דורון מוחזקת בידי חמאס זה 142 יום, התייחסה לדיווחים על התקדמות במשא ומתן: "זה מאוד מטלטל. אנחנו מנסים להיתפס בתקווה, כיוון שהסיוט שהחטופים חווים ושדורון חווה נוראיים - התנאים, החוסר באוכל, החוסר בשתייה, החוסר בתרופות. זה נורא לחשוב על זה, על מה שהיא חווה שם. עד שגורם רשמי לא יגיד לנו, אנחנו נאחזים בשביבי תקווה, לא יותר מזה. אני מאוד חוששת".
חודש חלף מאז שחמאס פרסם סרטון שבו אות חיים מדורון. "שמחנו לקבל את זה, כי ראינו אותה בפעם הראשונה. הדבר היחיד שידענו קודם על דורון זה שנחטפה. היא התקשרה אליי ברגע החטיפה ומאז אני שומעת את הקול שלה באוזניים שלי 24-7, זה נורא. כשראינו את הסרטון הייתה תקווה, אבל עבר המון זמן מאז. החשש אותו חשש: מה קורה איתה עכשיו, מה היא חווה שם. הזעקה שלי כאמא והזעקה שלנו כמשפחות, זה תוציאו אותם משם, את כולם, וכמה שיותר מהר".
בינתיים לא מדברים על כולם אלא על שחרור נשים, ילדים, חולים, קשישים. זה מייצר קושי ומתח במשפחת החטופים הנרחבת?
"צריך להתחיל, עד עכשיו לא הייתה אפילו התחלה של משהו. עד עכשיו העסקה לא זזה, עכשיו לפחות מתחילה לזוז. צריך להתחיל עם משהו".
תקרית חריגה נרשמה אמש בהפגנה כשמשפחות חטופים ואפילו חטופה ששוחררה חטפו מכת"זית. איך זה גרם לך להרגיש?
"אנחנו כל הזמן מחדדים את זה שאנחנו לא נכנסים לפוליטיקה. אנחנו, משפחות החטופים, רוצות את החטופים שלנו בחזרה. זאת הדרישה הבלעדית שלנו. אני נגד כל אלימות מכל סוג שהיא, כאני המאמין שלי. הדברים צריכים להיפתר בדיבורים, לא באלימות".
את מעלה בדעתך שיהיו בתוך הקבינט גורמים שינסו להתנגד לעסקה?
"מקווה שכולם ישימו למול עיניהם את טובת החטופים שנמקים שם, שזמנם אוזל. על כולם לעשות הכל כדי לשחרר אותם וכמה שיותר מהר, זה הדבר הכי חשוב".
דיברת בעבר על סוגיית הפגיעות המיניות. עד כמה זה מטריד אותך?
"את דורון אף אחד לא ראה מהחטופות שחזרו. אף אחת לא דיברה איתה, ראתה אותה. אנחנו יודעים מעדויות של חטופות שחזרו משם על מה שראו במו עיניהן - הנגיעות, הכניסה עם החטופות למקלחת, התנהגות החטופות אחרי שהלכו עם החוטפים שלהן וחזרו ליתר החטופות. תחשבו אתם מה יכול להיות שם. לפני חודש הייתה עדות של איש זק"א בכנסת, לא אחזור על מה שאמר, אבל אלה היו דברים נוראיים. הם עושים דברים נוראיים. צריך לשחרר את הנשים ואת כולם כמה שיותר מהר. אני חוששת לבת שלי".
מי או מה נותנים לך כוח, אחרי ימים כה רבים של טלטלה, געגוע וחרדה?
"הרצון לשחרר את הבת שלי וכמה שיותר מהר. אין אצלנו לא יכולים או עייפים, זה בכלל לא עומד בראש. אנחנו עושים הכל, בארץ ומחוץ לארץ, כדי לשחרר את המשפחות שלנו מעזה. זה בכלל לא נתון לשיקול. זה מה שצריך לעשות ואת זה נעשה, עד שכולם יחזרו אלינו. אם לא אנחנו, המשפחות שלהם, אז מי?".