חטיבת אלכסנדרוני היא חטיבת מילואים המורכבת מיוצאי גולני, וחייליה מגויסים כבר ארבעה חודשים ברציפות. למרות התנאים הקשים, הלוחמים ממשיכים לשמור על חיוך - והיופי הוא שעדיין לא אמרו להם מתי ישתחררו. צוות של חדשות 12 בילה איתם 24 שעות, שבהן שיתפו המילואימניקים על התנאים המאתגרים, אחוות הלוחמים - ותחושת השליחות החזקה שדוחפת אותם להמשיך ולעשות את המוטל עליהם.
סיפורי מלחמה - סיקור N12
- "בת 3 הופשטה": עדויות קשות ממלונות המפונים שותפו בכנסת
- תרם כליה לחבר - ולחם לצדו בעזה
- "אני חי בשואה": הצעד החריג של אחי החטוף למען שחרורו
- "הבן שלי הוא קלף מיקוח זול": אם החטוף שנרצח בשבי מדברת
"פוטין במשך שנה לא הצליח לגייס 350 אלף לוחמים - אנחנו תוך יום הגענו"
נפתלי אריאל, אחד מחיילי הגדוד, שיתף בתחושותיו: "אני נמצא בגדס"ר כבר 20 שנה. נשוי עם ארבעה ילדים ובעל נגרייה - אך העובדים שלי שם בלעדיי. זה מאתגר, אבל זה צו השעה". את הדברים אמר מתוך אחד האוהלים בהם ישנים הלוחמים בלילות הקרים של תקופה זו. "ככה אתה נסתר, אם היינו בונים אוהל גדול אז לא היינו מוסווים", אמר על כך. "היינו לפני כן במקומות גדולים יותר - ואיבדנו חייל כשחטפנו כטב"ם לתוך השטח".
יחזקאל עזריה מפתח תקווה, לוחם מילואים בן 53, נהרג מהכטב"ם שהתפוצץ על האוהל ב-16 בדצמבר. באותה תקרית נפצע קשה לוחם מילואים נוסף והוא עדיין מאושפז עם פגיעת ראש קשה. "ככה אנחנו בטוחים יותר, אבל למרות כל התנאים - אנשים באים ומחזקים אחד את השני", הוסיף נפתלי. "תראה איזו חוזקה יש לנו בעם. פוטין ניסה לגייס 350,000 לוחמים - ובמשך שנה לא הצליח. אנחנו תוך יום הגענו". עמי, רס"ר הגדוד, הוא אח של נפתלי. הוא הצטרף לשיחה ושיתף עם חדשות 12: "ההורים שלי גרים במירון, אז אנחנו מבינים על מה אנחנו מגנים פה. שלושה מהבנים שלי בצבא, ויש לי עסק בניו יורק שאני לא נוסע אליו בשלב הזה. אתה מקבל פרופורציות ויש פה איזה משהו שאתה רוצה להיות חלק ממנו. אומנם זה לא הגיוני - אבל זה חזק מאיתנו".
"מה שקרה בדרום לא יהיה פה - כי אנחנו פה"
המילואימניקים הם עיקר כוחו של צה"ל והם גם מדד החוסן של ישראל. במלחמת יום כיפור כוחות המילואים הם שהפכו את תמונת הקרב. אחרי הקטסטרופה בחזית, עקב ההפתעה, חטיבות המילואים הדפו את האויב לאחור וממש הצילו את המדינה. כשצה"ל שקע בבוץ הלבנוני בשנות ה-80' המילואימניקים היו אלה שאותתו שזו מלחמה ללא תוחלת. במלחמה הנוכחית נפלו 196 אנשי מילואים. כ-300,000 גויסו בצו 8, וגם אלה מהם שכבר השתחררו יודעים שייקראו לשירות נוסף וממושך עוד השנה. למרות זאת, לא שומעים מהם אף לא טיפת מרמור.
גל מלאייב, מ"פ בגדוד 8101 שבחטיבת אלכסנדרוני, סיפר: "אנחנו מגינים, מוציאים תצפיות, משכיבים מארבים, מאתרים אויב - ופוגעים בו". הוא סיפר כי בלילות הם משתדלים לישון מעט, לנוכח הקור המקפיא שפוקד אותם. "המיקוד הוא כאן, זו לא באמת אפשרות להיות בבית", אמר גל. "הדם בוער. מה שקרה בדרום לא יהיה פה - כי אנחנו פה".
הפלוגה שתופסת את המוצב שעל הגבול זוכה לתנאים מפנקים יותר. אומנם עמדות התצפית חטפו נ"טים וגם רקטות ירדו עליהם, אבל לפחות לא יורד עליהם גשם. למרות ההבדלים בתנאים, הלך הרוח נשאר זהה לזה של חבריהם שבשטח. שלמה רזון, סמ"פ בגדוד 8101, שיתף: "מה שצריך לעשות אנחנו עושים. הערך המוסף שאתה מקבל הוא להיות באיזו בועה של אחוות לוחמים - אני לא חושב שאתה יכול להרוויח את זה באף מקום אחר. עברתי דירה לפני חמש שנים ושאלתי את החבר'ה אם הם יכולים לתת יד - וכל המחלקה התייצבה מחוץ לבית שלי. אתה אומר לעצמך - יש לי עוד משפחה".
סטודנט למשפטים, מוכר פרארי - וסופר סת"ם
מילואים זו המשפחה הכי מגוונת שאפשר להעלות על הדעת. פאדי הייב מכפר טובא-זנגרייה, הוא סטודנט למשפטים ומשרת גם הוא באותו הגדוד. הוא סיפר שהוא שם את החומר הלימודי בצד - וכשהכול ייגמר ישלים את מה שצריך, כי עכשיו יש משהו יותר חשוב לעשות. "אני פה כדי להוכיח אחרת", הכריז פאדי. לצדו, משרת גם יוחאי ביז'ונסקי, תושב כרמי קטיף בן 36, שהשאיר בבית אישה ושישה ילדים. הוא הספיק גם להתלוצץ: "פה אני ישן יותר טוב מאשר בבית. אם פה אני קם רק לפעמים לכוננות עם שחר, אז שם זה כל יום כשהילד שלי מעיר אותי בחמש בבוקר". עוד הוסיף יוחאי: "אשתי היא מבחינתי הלוחמת בכל הסיפור הזה, לא אני. היא אמרה לי שאם צריך - אז שזה יימשך גם עוד שנה או שנתיים. היא תעשה את זה באהבה בשביל המדינה ובשביל להגן על הצפון".
קיבוץ מלכיה, כמו כל יישובי קו הגבול, נטוש מתושביו. המ"פ, אליה לוי, עובר בכל בוקר בין עמדות הכוננות עם שחר. באחת מהן היה תאיר, תושב בת הדר, עובד בסייבר. גם ממנו הגיע קול אופטימי: "אנחנו מבינים את החשיבות של מה שאנחנו עושים פה". כשנשאל אם הוא אסיר תודה שהוא וחבריו לא צריכים להיכנס ללבנון, השיב: "ההפך, מחכים לזה". לצידו היה חיים אברהמי, קשר המ"פ, משווק רכבי יוקרה באזרחות. "ביום רגיל, אני עם חליפה אחרת לגמרי", התבדח. "אני כולי מעונב ומחויט, יושב עם הלקוחות ומוכר את המכוניות שאפילו לא דומות להתנהגות של אכזרית או נגמ"ש - ואין בוץ באולם תצוגה". לוחם נוסף לצדם הוא נתנאל ארבלי, תושב כוכב יעקב, סופר סת"ם במקצועו. הוא סיפר שבעקבות המלחמה, ספג עיכוב משמעותי בהוצאת אחד מספרי התורה עליו הוא עמל, אך לצד זאת וכמו כולם - הוא מבין את המצב ומרגיש את תחושת השליחות.
שמורת טבע מופלאה וייחודית
אם לא תהיה מלחמה גדולה בצפון, הלוחמים בחטיבת אלכסנדרוני יסגרו רק שישה חודשי שירות תוך פחות משנה. יש כאלה שחוזים שהמילואימניקים יעלו על הכנסת ויפילו את השלטון - בינתיים הם לא באנרגיות כאלה. לאחר שיפשטו את המדים יש להם לימודים להשלים, עבודות ועסקים להציל ובנות זוג שהם צריכים לפצות. אבל אם האנשים הטובים האלה ירגישו שהמנהיגות הפוליטית מובילה את המדינה לשום מקום - זה עוד יכול לקרות.
בשעה שרוב אזרחי המדינה כבר נמצאים מתחת לפוך, הם ממשיכים להשכיב מארבים בגשם. מדובר בשמורת טבע מופלאה וייחודית לישראל שבה חיים ביחד בבוץ אחד שמוכר פרארי, אחד שכותב ספרי תורה וסטודנט למשפטים מטובא.