בחזרה לכיסופים: השבילים ריקים, גני השעשועים מיותמים, והקולות היחידים שנשמעים כאן הם הדי הפיצוצים מהתקיפות של צה"ל ברפיח. אבל למרות הכול, משפחת ספדג' החליטה לחזור. זו לא הייתה החלטה קלה, אבל מה שהוביל אותם זה הרצון להיות ביחד, ולהראות לעוד משפחות שהחזרה הביתה אפשרית.
"אז שישה חודשים לא היינו ביחד, הם היו בבית מלון לבד, אני הייתי יוצא רק לגיחות קצרות לכיסופים, הלוך חזור", מספר רוני ספדג', רבש"ץ קיבוץ כיסופים. "מהרגע שהם חזרו לכאן החיים שלנו נראים אחרת לחלוטין".
"השיקום שלנו בעצם מתחיל מהרגע שהם חזרו לכיסופים", הוסיף רוני. "מהחלון שלנו אפשר לראות טנקים, אתה שומע את הלחימה, ואתה מבין שאתה מוגן".
הבית שלהם נהרס כליל בשבת השחורה וכרגע הם במגורים זמניים, מסתגלים לשגרה חדשה-ישנה. "המטרה היא להראות שאנחנו כאן, שאנחנו נמצאים כאן בקיבוץ הזה, ואף אחד לא יזיז אותנו מהמקום הזה. אלה הילדים היחידים שמסתובבים כאן בתוך הקיבוץ, על אופניים, על קורקינטים, צוחקים, ממשיכים לחיות", הסביר רוני.
400 מתושבי הקיבוץ עדיין מפונים. להיות המשפחה הראשונה שחזרה לכאן זה מעמד מחייב, שטומן בחובו לא מעט מורכבויות. "קצת קשה לפעמים בלי חברים, אבל לאט-לאט יחזרו וישתקם", משתף בנו, אדם.
ב-7 באוקטובר רוני הרבש"ץ יצא, ביחד עם כיתת הכוננות, להילחם בעשרות המחבלים שפשטו על הקיבוץ כמו על שאר היישובים במועצה האזורית אשכול. בזמן שהוא נלחם בחוץ, המחבלים נכנסו לביתו והפכו אותו לחמ"ל טרור.
בקרבות על הקיבוץ נרצחו 17 אנשים, מתוכם שישה עובדים זרים. שלמה מנצור, תושב הקיבוץ, שציין במרץ יום הולדת 86 בשבי, עדיין נמצא בידי חמאס. את השברים שנותרו ייקח עוד זמן רב להרכיב מחדש, אבל בשביל משפחת ספדג', כיסופים זה הבית.
"הלולים שלנו יהיו יותר גדולים, מטע האבוקדו שלנו יגדל ויתרחב, השדות שלנו יהיו יותר גדולים. ואני מקווה מאוד שתהיה פה יותר קליטה. אם המקום הזה לא יפרח שוב פעם אז הפסדנו", סיכם רוני.