רן גויטע עדיין מתקשה לתפעל את מכונת האספרסו היוקרתית והמתקדמת שבפינת האוכל. "אני רגיל לשתי כפיות קפה ולערבב ימינה", הוא אומר בחיוך מלא סיפוק כשהמכונה אינה משתפת פעולה עם לחיצותיו - וניגש לחפש אחר הקפה השחור. להוציא התקרית הקטנה הזו נדמה כי סך הכול גויטע מתאקלם היטב - ולרגע קל לשכוח כי מדובר בכלל בחקלאי עובד אדמה.
גויטע בן ה-52 הוא מושבניק משדי אברהם, שהמלחמה שאילצה אותו ואת משפחתו יחד עם כל המושב כולו להתפנות מהמושב ("ארבעה קילומטר מעזה וארבעה קילומטר ממצרים", מבהיר גויטע) למלון באילת, שם הם מתגוררים כבר חודשים ארוכים. הטלטלה שהביאה עימה המלחמה והריחוק הכפוי מהשדות שינו את הכיוון עבורו: כעת הוא טס מאילת לרמת גן שלוש פעמים בשבוע בכדי להפוך להייטקיסט, ואת הפלחה הוא החליף במשרדים המעוצבים היטב של חברת הסייבר Semperis, שבה אנחנו נפגשים.
עשרים איש לומדים בקבוצה שבה לומד גויטע - כולם מפונים מהדרום או הצפון שזוכים לקבל בחינם קורס של כמה חודשים, שלרוב עולה לנרשמים בין 20 ל-30 אלף שקל. רוב התלמידים מגיעים כבר עם רקע מקצועי בתחום, אבל אצל גויטע העיסוק בהייטק היה עד כה רק תחביב. הוא גם מבוגר מרוב חבריו לכיתה בכמה שנים טובות, והוא גם היחיד ביניהם שעוסק בחקלאות באופן פעיל.
"חקלאות זה חבילה שלמה, זה בא עם האזור והמשפחה והאנשים שאתה מסתובב איתם - השיח, התרבות, לשבת בערב על בירה עם החברים ולשמוע את הסיפורים", אומר גויטע ומתחיל לספר איך הלך נגד הזרם ובשנות התשעים הגיע מאשקלון, שבה נולד, אל המושב - דווקא בשיא תקופת משבר החקלאות.
"אני רציתי להגיע כמה שיותר קיצוני - לרמת הגולן להקים איזו חוות בוקרים טובה, או לערבה לפתוח איזה משק גדול. אבל זה רחוק מדי מההורים ומהמשפחה, אז מצאנו איזשהו איזון והגענו לשדי אברהם שבדיוק קלט אז. כמובן שרצינו לעסוק בחקלאות אבל המצב לא איפשר. האנשים לא הצליחו להרים את עצמם וממש אתה רואה אחד אחרי השני סוגר את המשק. אתה רואה חקלאים שזה מה שהם עשו כל החיים שלהם סוגרים. אבל אתה בחור צעיר ואופטימי. אז כן, הולכים נגד הזרם".
את החקלאות הוא גילה כשהגיע יחד עם גרעין הנח"ל שלו לקיבוץ מעלה החמישה - והתאהב. בעקבות העבודה של אשתו סמדר הגיעו השניים לפני כ-25 שנה לשדי אברהם, הקימו משק ומשפחה אבל עוד קודם לכן, כשעוד היה נער עירוני לחלוטין, החלה להירקם האהבה לטכנולוגיה. "התחלתי עם זה בגיל 12, אז רק יצאו מחשבי הקומודור וכולם למדו שפת בייסיק, אז אימא שלחה גם אותי ללמוד".
"אחת החולשות או החוזקות שלי זה הדיסלקציה, היא מלמדת אותך להתמודד עם דברים שלאחרים הולך להם חלק ואתה מתבחבש איתם, אז אתה מייצר אלטרנטיבות. הייתי קצת תקוע מאחור והייתי צריך לייצר דרכים איך להדביק את הפער. עם השנים אתה שם לב שזה הופך להיות יתרון שלך, כי אתה חושב ופועל אחרת. במחשבים זה הופך להיות יתרון עצום". אבל עם כל הכבוד להייטק, הוא מבהיר, אצלו החלום הוא קודם כל החקלאות: היא ניצחה וזכתה אצלו בבכורה.
עם כל האתוס הזה החקלאי שאתה כל כך מחובר אליו, מה פתאום ההייטק?
"לא סתם ישראל נקראת מעצמת חקלאות", עונה גויטע. "כי הראש היהודי כל הזמן חושב איך לעשות יותר טוב, איך לפתח, איך להמציא. יזמות בעשייה הזאת היא גם בחקלאות והיא גם בהייטק. חקלאי נמצא בשמש כל היום, אבל כשאתה בא לו בסוף עם איזה טבלת אקסל - בתקופה שאקסל זה עוד היה שיא הטכנולוגיה - ומראה לו 'שמע חביבי, הנה העובדים שלך. תראה כמה שעות. הנה התוצרת שלך. תראה כמה הוצאת', אתה מציג את המספרים והדברים נראים אחרת. עם הזמן יוצאות עוד תוכנות ואז בשנות התשעים, תחילתו של האינטרנט, אתה מגיע למקומות שאחרים לא נחשפים אליהם ולומד עוד ועוד דברים ששואבים אותך".
במשך שנים התנהל גויטע בשני מסלולים מקבילים - חקלאות לנשמה ולפרנסה ומחשבים להנאה ולאתגר. הוא למד בקורסים כתחביב ולהנאתו עסק למשל בהקמת אתרי אינטרנט ומאגרי מידע. הרעיון לשלב בין שני התחומים שמלווים אותו כל חייו הבוגרים מקנן בו כבר זמן רב ומחכה להזדמנות.
ומדוע רק עכשיו החליט סוף סוף לקפוץ אל המים העמוקים ולהגשים חלום? הוא מסביר: "אתה מנסה לפרוץ עם זה החוצה. אבל המחיר של זה הוא שאתה תהיה צריך להיות במרכז כל היום. ומה קורה עם כל מה שחווית ורצית לפתח? והילדים והמשפחה והקהילה שלך? זה הולך לאיבוד ואז אתה הבאלאנס נשבר. ניסיתי למצוא עבודה בדרום, אבל לא ממש הסתדר לי. אבל שנים החזקתי את הגחלת הזאת".
"אנחנו באילת מפונים ואתה צריך למצוא איך אתה מעסיק את עצמך, כי אתה לא יכול לשבת על התחת כל היום. הטבעי שלי כמובן זה לתפוס את המחשב ולהתחיל לצלול, ולנסות לראות איך אני יכול להתקדם. אז קיבלנו את הפנייה מ'סמפריס'. נרשמתי. אתה עושה מבחנים, יש תהליך של קבלה ולא כל אחד נכנס לשם. היה איזה תהליך של מיונים ואז התברר לי שגם מממנים לנו את הלימודים האלה".
סמפריס היא חברת סייבר שמספקת פתרונות לתגובה ולשחזור המערכת במקרה של מתקפות כופרה. לדברי מתן ליברמן, ממייסדי 'סמפריס', "היוזמה לתוכנית ההכשרה באה מצד ג'ני ברוק, סמנכל"ית הפיתוח שלנו, וידענו מיד שיש כאן הזדמנות לתת ערך כארגון ולהשפיע לטובה בצורה משמעותית. זו הסיבה שהחלטנו לנצל את היתרון המקצועי שיש לנו כדי להקים עבור המפונים מערך הכשרה מקצועי. ובסיום ההכשרה גם להציע משרות התמחות, שיאפשרו לכולם להתקבל למשרה ראשונה בהייטק".
"אתה מקבל פה שני עולמות", מרחיב גויטע. "אתה מקבל את ההכשרה הלימודית אבל מצד שני אתה נחשף פה לתעשייה עצמה. הם שלושה ימים בשבוע מזמינים אותנו לתוך הבית שלהם למטה החברה ואתה במינגלינג עם העובדים שלהם כשאתה עושה הפסקות קפה, יושב ושומע סיפורים. אתה יכול לשאול שאלות, אתה נחשף לדברים שלא היו לך וזה עוזר לך להבין עוד יותר את החומר שאתה לומד עכשיו ולהסתכל קדימה".
ומה החלום עכשיו?
"אתה לא צריך יותר מדי, רק מחשב ופינת עבודה. ברוך השם גם הגיעו אלינו הסיבים האופטיים, חזון אחרית הימים. גם אין בעיה לנסוע פעמיים-שלוש בשבוע למרכז, זה לא סיפור. אני רוצה לשבת במשרד שלי בבית, במשק, ולתכנן אפליקציות שיעזרו לחקלאי, שיעזרו לעשות צפי למחיר העגבניה או אילו שטחים צריך כדי לגדל, לייצר כלים בעזרת הטכנולוגיה הזאת לעולם שקרוב לליבי ולעזור למצב הקשה של החקלאים שמתמודדים היום עם אלף ואחד גורמים. יש עולם ומלואו של נתונים, אבל החקלאים היום עובדים כמו פעם וזה עולה להם הרבה כסף: יוצאים לשטח ועם האצבע בודקים את כיוון הרוח. אם ההוא מגדל תפוחי אדמה, אז גם אני. ההוא שותל עכשיו בצל, אז גם אני. יש נתונים היום שאתה יודע לתכלל ולתכנן אותם לא ברמה של מושב, ברמה של מדינה".
מהמרכז הוא מביט אחורה ודרומה בכאב: "זה מאוד צובט את הלב. אבל אני יכול להגיד לך שבאזור שלי, של אשכול, זו המועצה החקלאית הכי גדולה בארץ אבל זה לא המשאב הכי גדול שלנו. המשאב הכי גדול זה הילדים, החינוך. יותר כואב לי הלב לראות את הילדים האלה שהם באמת הטובים ביותר והדבר הראשון שהם עושים בחיים זה ללמוד הייטק ולעבור למרכז. בתהליך הזה, עם כל מה שטוב אצלך הילדים ירצו לפתח את עצמם ולהתקדם ותמצא אותם רחוקים ממך. עם כל היופי והרומנטיקה שבדבר בסופו של דבר אתה איפה שהמשפחה. מה, תישאר בבית הקטן שלך בערבה?"
"הרבה יותר חשוב, במיוחד במצב היום, לפתח את האזור שלנו, לגרום לאנשים להישאר. החקלאות תמשיך להיות ותמשיך להתקיים", הוא מסכם. "אהבת הטבע והאדמה זה ב-DNA. בינינו, אתה יודע מה החלום הרטוב? אחרי שנעשה אקזיט ונהיה יוניקורן, מה אתה חושב אני עושה עם הכסף דבר ראשון? טרקטור חדש! עולה על השטח ועובד".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv