ב-7 באוקטובר גויס ש', מילואימניק בן 29 במערך הצמה של חיל ההנדסה הקרבית, למלחמה בעזה. כבר בתחילת הפעילות המבצעית הוא חש בנפיחות באזור חלציו. למרות זאת, העומס והלחץ דחקו הצדה את הכאבים, וש' המשיך בפעילות המבצעית. "חשבתי שזה ממאמץ או מהקפיצות של ה-D9, ואולי גם מהלחץ מהחגורה", מספר ש' בשיחה עם N12. "היינו בפעילות 16 שעות ביום, לא היה זמן להתעסק בכאב קל."
ש' בדק באינטרנט מה עשויות להיות הסיבות לכאבים החמורים, והבחין כי קיים סיכוי שהדבר מהווה תסמין למחלת הסרטן. "אני בן אדם אופטימי", הוא מציין. "גם במנהרות בעזה לא פחדתי. חשבתי לעצמי 'מה הקשר סרטן?' אני בן אדם בריא, אפילו אקמול אני לא לוקח ולא הייתי אצל רופא במהלך השירות הצבאי. אמרתי לעצמי שקודם כל נסיים את עזה ואת המלחמה, ורק אז אגיע הביתה ואתעסק בזה".
בחודש ינואר 2024, בתום סבב המילואים הראשון שלו ברצועת עזה, ש' עוד חשב להמשיך ולשרת במילואים במקומות אחרים, אך הבין שאשתו וילדיו זקוקים לו, כך גם בעבודה. אז בלית ברירה הוא חזר הביתה. אך כשניסה ש' לחזור לשגרה, הוא דחה את הביקור אצל רופאת המשפחה.
כחודש וחצי לאחר מכן, רופאת המשפחה שלחה אותו באופן בהול לבדיקה. באותו זמן החלו לתקוף את ש' כאבים חזקים באזור האשכים. "הכאבים היו כל כך חזקים שנרדמתי באמצע היום לעשר שעות", הוא מדגיש את חומרת המצב, "סייעתי בביטחון של היישוב שבו אני גר כי היו התרעות, אבל הכאבים היו חזקים מידי, לא הצלחתי לתפקד". ש' התפנה למיון.
הוא הגיע לטיפול בבית החולים בילינסון ושם התברר כי הוא סובל מסרטן האשכים בשלב 3, על סף שלב 4, עם גרורה במעי הגס בגודל חריג של 11 ס"מ שגרמה לחור בתריסריון. הוא עבר בבית החולים ניתוח להסרת האשך על ידי ד"ר דניאל קדר, ונדרש לארבעה סבבים של כימותרפיה במחלקת האשפוז האונקולוגי במרכז דוידוף, אותה מנהלת ד"ר ויקטוריה ניימן. בזכות הטיפולים הגרורה הצטמקה לגודל של 1.1 ס"מ וסיכויי ההחלמה של ש' מוגדרים טובים.
המילואימניק שלחם בעזה מדגיש כי הקושי הגדול שלו הוא דווקא פספוס סבבי המילואים: "אני לא זוכר מתי הכאבים התחילו, אבל זה הפך למפלצת שבגללה וויתרתי על שבועיים עם חברים בעזה, ופספסתי איתם את הסבב השני וגם את הסבב הבא. זה החלק הקשה אצלי לא לחזור עם הצוות שלי ולא להילחם איתם".
ד"ר רז מוטעי, האונקולוג שמטפל בש' במרכז דוידוף בבילינסון, מדגיש כי סרטן האשכים מתחיל מהאשך ומטפס מעלה: "הוא ממש הולך ועולה ובמקרה הזה גרם לגוש הנדיר בגודלו. החשש במצב כזה הוא מזיהום או דימום". ד"ר מוטעי מדגיש את הנחיצות של בדיקה לגילוי מוקדם ושבדיקה כזאת מצילה חיים: "סיפורו של ש' הוא דוגמא לכך שחשוב להתייחס לסימנים שעלולים להעיד על מחלת הסרטן, גם בזמני מלחמה שבהם נוטים להתייחס פחות לעניינים רפואיים - גילוי מוקדם של מחלת הסרטן הוא קריטי לסיכויי הריפוי".