הפוליטיקאי, השר והמדינאי דוד לוי מובא הערב (שני) למנוחות עולם בבית העלמין החדש בבית שאן. לוי, שעלה בבגרותו לישראל ממרוקו וכיהן כסגן ראש הממשלה ושר החוץ, הניח אחריו אישה, רחל, ו-12 ילדים, הלך אתמול לעולמו בגיל 86.
"תודה שחשפת אותי לקלאסיקות ספרותיות, להגות ולפרשת השבוע", נפרדה מלוי בדמעות בתו אורלי לוי-אבקסיס, שכיהנה בעבר כחברת כנסת וכשרה.
נכדו הנושא את שמו, מפקד סיירת חרוב סא"ל דוד לוי, ספד לו: "מי אני שאספיד אדם כמוך, שעבורך תקרת זכוכית הייתה רק מהמורה בדרך ותו לא. איזו מורשת ואיזו עוצמה השארת אחריך. לשאת את שמך בכל מקום זה משקל שכמעט אי אפשר לשאת. 'אתה קשור לדוד לוי-דוד לוי?', שאחריו תמיד מגיע המשפט הקבוע, 'אתה יודע מי זה סבא שלך? אני גדלתי אצל סבא שלך בבית'. היית מדינאי ומנהיג דגול, שבסופו של יום חוזר לביתו ולמיטתו הצנועה בשכונת אליהו בבית שאן. שינהל מו"מ מול גדולי עולם עבור מדינת ישראל ומו"מ מול נכד על נשיקה בלחי, ואם זה לא מספיק תיקח את נעליו ככופר. מעולם לא הסכמת שמי מאיתנו יאכל לפני המאבטחים".
נשיא המדינה יצחק הרצוג ספד לו: "כאן, באדמת בית שאן, העיר שהייתה חלק בלתי נפרד ממנו, העיר שאהב בכל נימי נפשו ואליה תמיד שמח לשוב - אנו נפרדים היום בכאב מאגדה ישראלית".
"דוד לוי גבר על אין-ספור אתגרים, צלח מהמורות דמיוניות וניפץ תקרות זכוכית, אחת אחרי השנייה, לא רק עבורו, אלא עבור החברה הישראלית כולה, ובמיוחד – עבור הפריפריה החברתית, הכלכלית והחברתית בישראל".
"הוא ניצח לא מעט אמירות לעגניות וגזעניות; המשיך בדרכו בנחישות ובמסירות; התעלם מרעשי הרקע; והותיר חותם אמיתי לדורות במדינת ישראל – מפעל חייו. כשר הבינוי והשיכון הבלתי-נשכח; כשר חוץ מיתולוגי; כחבר קבינט ברגעים קריטיים וגורליים; וכעוגן של מתינות, ממלכתיות ותבונה - אותן שיקף היטב בצמתים מכריעים בקורותיה של המדינה. הוא כתב פרקים שלמים בספר דברי הימים של מדינתנו, ברוחו, באישיותו הנחושה והג'נטלמנית, וכמובן גם בשפתו העשירה והמעמיקה".
"לפני שש שנים, כאשר הוענק לדוד לוי פרס ישראל, סיפרתי לו, כי לא אחת שמעתי מאבי 'דוד לוי צריך היה להיות ראש ממשלת ישראל, אבל לצערי הם לא יתנו לו'. ונימק זאת, בין היתר, בתבונה המדינית, במתינות, ובשקול הדעת של דוד לוי. לא אשכח לעולם את דמעות ההתרגשות שעמדו בעיניו של דוד לוי כשהודה לי על ששיתפתי אותו בכך".
"אני לא אומר זאת בשביל להציף את גודל ההחמצה, על אף שאני בהחלט סבור שמדינת ישראל החמיצה ראש ממשלה מעולה; אלא כדי להעיד, שההשפעה העמוקה של דוד לוי, ובמיוחד – ההערכה הרבה לה זכה – הייתה על-דורית. לא בכדי הוא זכה להתמנות כשר חוץ פעם אחר פעם אחר פעם, תחת ראשי ממשלה שונים ומגוונים".
"ולא בכדי גם היום, כשאנו בעיצומה של מערכה קשה ותקופה קשה מאד לעמנו, אנו מתגעגעים אליו ואל ראייתו המדינית המפוקחת; שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בעמדתו שפעמים תמכה באומץ ובפיקחון ופעמים התנגדה באומץ ובפיקחון לתהליכים ביטחוניים ומדיניים: הן בחזית הלבנונית, והן בדיאלוג עם שכנינו הפלסטיניים והאזוריים - בקמפ-דייוויד ובעוד יוזמות בינלאומיות שונות. הוא לא חשש ללכת נגד הזרם; ותמיד מתוך מחויבות טוטאלית לעתיד העם והמדינה".
"דוד לוי היה מנהיג פורץ דרך חברתי, מדיני ופוליטי – אמיץ ומוכשר; מופת של ממלכתיות, ושל הדר בית"רי – אמיתי ושורשי. היה לו לב יהודי ענק, חמלה אמיתית ורגישות חברתית, שהפכו אותו לאחד מהלוחמים החברתיים המשפיעים והבולטים ביותר בקורותיה של ישראל. מי ששינה, ממש במו ידיו ממש, את פניה של המדינה".
יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ספד לדוד לוי: "דרך ארוכה עברת, מורי ורבי, מהמלאח של רבאט, ועד לפסגות הרמות ביותר, אליהן טיפסת בעשר אצבעות, ופעמים ברגליים חשופות. עבור רבים רבים בעם ישראל - היית סמל. סמל לרוח האדם וליכולותיו, גם אם לא גדל עם כפית זהב בפה, סמל להתמדה ולביטוי - יגעת ומצאת - תאמין. סמל לדאגה לחלש וסמל לבנות ולבני עדות המזרח, שעד אליך, לא ידעו שגם הם יכולים. היום, והרבה בזכותך – אנחנו יודעים".
לוי נולד ברבאט שבמרוקו ב-21 בדצמבר 1937, ועלה לארץ בגיל 20. לאחר עלייתו, התיישב בבית שאן ועבד כפועל בניין, ובהמשך החל את דרכו הפוליטית במועצה המקומית, שבה כיהן כסגן ראש המועצה. לאחר מכן, החל לייצג את הליכוד בהסתדרות העובדים הכללית, ובהמשך שימש כחבר הוועד הפועל בהסתדרות.
לכנסת נכנס לוי לראשונה בסוף שנת 1969, מטעם גח"ל - סיעת גוש חרות ליברלים (גח"ל). ב-1973 התאחדה גח"ל עם הליכוד, ולוי נהפך לאחד מחברי הכנסת הבולטים, שבה כיהן עד לשנת 2006.
בשנת 1977 מונה לוי לראשונה לתפקיד שר, והופקד על ניהול משרד העלייה והקליטה. ב-1979 קיבל גם את משרד הבינוי והשיכון. מ-1981 ועד 1990 כיהן לוי כשר הבינוי והשיכון וכסגן ראש הממשלה. במהלך שנות ה-80 וה-90, צבר לוי כוח רב במרכז הליכוד, אך טען פעמים רבות כי פוליטיקאים אחרים ניסו למנוע את הגעתו להנהגה הבכירה: "הייתי בפיהם של כמה אנשי ליכוד קוף שזה עתה ירד מהעצים", טען באחד מנאומיו.
ב-1990, לאחר ששמיר הקים ממשלה צרה, מונה לוי לראשונה לשר החוץ, במקביל לכהונתו כסגן ראש הממשלה. בשנת 1992 התמודד על ראשות הליכוד אך הפסיד לשמיר, ולאחר ההפסד בבחירות התמודד שוב, אך בנימין נתניהו - לימים ראש הממשלה - גבר עליו.