מיד לאחר שא' ילדה את בנה החמישי, בבית חולים במרכז הארץ, אובחן בגופה סרטן. כשהרופאים לא הצליחו להעיר אותה הם ערכו לה בדיקות - וכך גילו גידול גדול. היא הובהלה מיד לניתוח, ממנו יצאה בשלום - אך לצורך טיפול שיקומי היא הועברה לבית לוינשטיין.
במהלך השיקום מי שטיפל בא׳ היו בני משפחתה. בזמן שהיא מחלימה ונאבקת לשקם את עצמה כדי לחזור לחמשת ילדיה הקטינים - היא לא ידעה כי בעלה, אב ילדיה, מתכנן לעזוב אותה ולקחת את ילדיהם איתו לבית הוריו. היא גילתה זאת לאחר שהוא שלח לה הודעה בוואטסאפ: ״את חולה, מכרתי את התכשיטים, אני לא חוזר״.
במקום להתעסק בהחלמתה נאלצה א' לצאת למאבק מול בעלה על חמשת ילדיהם. בתביעה שהגישה לבית הדין הרבני האזורי היא דרשה חזקה על ילדיה ובהמשך גם גירושים. בכתב התביעה היא טענה כי בזמן שהייתה בשיקום בעלה ניסה להשכיר את דירתם המשותפת ומכר את כל רכושה, כך שגם לא יהיה לא׳ לאן לחזור לאחר השיקום.
עוד תואר בכתב התביעה כי בעלה של א׳ ניסה גם להשתלט על קצבת הנכות שלה ופעל מול ביטוח לאומי, כל זאת כשהיא עדיין בהליך השיקום. עניין זה סוכל לאחר שהיא שלחה תצהיר שבו היא מציינת כי היא צלולה ויכולה לנהל את ענייניה הכלכליים. גם את ניסיון השכרת הדירה היא הצליחה לעצור רק לאחר התערבות עורך הדין שלה.
חודשיים לאחר ששוחררה א' מבית החולים היא חזרה לביתם המשותף. כשהבין הבעל שהיא חזרה - חזר גם הוא עם חמשת ילדיהם. בכתב התביעה א׳ מתארת כיצד בעלה במקום לסעוד אותה, החליט למרר את חייה. הוא כעס עליה שלא קיבל את דמי הלידה עבור הילד שנולד ולא הצליח להשתלט על קצבאות הנכות שלה. הוא גם הפסיק לעבוד, לעזור בכלכלת הבית ולתפקד כאב לילדיו.
בית הדין הרבני האזורי קיבל את טענותיה של א׳ - אך החליט לתת לה רק מחצית מהסכום שנחתם בכתובה
א' לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הגדול בירושלים על ידי הטוען הרבני אלעד אמסלם, בערעור היא ציינה כי ציפתה שבעלה יעמוד לצידה ברגעיה הקשים, אולם זה העדיף לנטוש אותה תוך שפרק כל עול מחובתו כלפיה וכלפי חמשת ילדיהם. א' הדגישה שהכי כאב לה שבעלה לא נמצא לצידה במבחן הכי קשה בחיים. לא זו בלבד, בזמן שא' התקשרה לילדים וביקשה שיבואו לביקור, הוא ניתק לה את הטלפון. כל הצוות הרפואי והסוציאלי היו מודעים למצבה ולעובדה המאוד ברורה שבעלה לא נמצא שם עבורה.
לאחר הערעור ולמרות שהיא יזמה את הגירושין, בית הדין הגדול קבע כי היא תזכה למחצית מהכתובה כשהדיינים ציינו בהחלטתם כי בשל יחסו של הבעל, מגיעה לה כל הכתובה, אך מאחר שמדובר בכתובה בסכום גבוה - 520 אלף שקלים, ביחס ליכולותיו של הבעל, יש לפסוק לה מחצית מהכתובה, 260 אלף שקלים.
״מדובר באחד התיקים המורכבים הלכתית ורגשית שייצגתי״, ציין הטוען הרבני אלעד אמסלם. "אישה שמוגדרת כנס רפואי, שנאלצת להילחם על החיים שלה ובמקביל לגלות שנפתחה חזית מלחמה אחרת מול בעלה, שקידש נגדה מלחמה בכל חזית אפשרית, והכול ממניעים כלכליים חסרי רגישות וסימפתיה ולו מינימלית למצבה״.
״זהו מצב שרתם אותי באופן אישי למאבק״, המשיך אמסלם. ״על אף שלצערי גלגלי הצדק טחנו לאט, לא אמרנו נואש ונלחמנו כדי שלפחות מעט מן הצדק ייצא לאור. כוחות הנפש האדירים שהאישה גילתה במהלך ההליך חיזקו אותי באופן אישי וחידדו אצלי את ההבנה שעם כוח רצון, אמונה, וחתירה עקבית למטרה – מגלים שצדק הוא לא רק כוכב בשמים״.