התבטאותה המנותקת של שרת התחבורה מירי רגב בדבר תפקוד הממשלה עוררה תגובות סוערות במערכת הפוליטית ובקרב הציבור, כשבראשם האנשים שעליהם דיברה רגב - תושבי הצפון והדרום שמפונים מביתם כבר 8 חודשים. "הממשלה הזאת עשתה בשנה הזאת דברים מדהימים! כל כך הרבה תושבים במלונות במימון המדינה, תודה לאל", אמרה השרה - זה מה שהיה לאותם תושבים לומר לה.
"קשה לתאר מה זה אומר לגור במלון כי זה פשוט בלתי נתפס", סיפר מיכאל, תושב שלומי שפונה עם בני משפחתו למלון בירושלים ואחר כך לחיפה. "לוותר על המרחב שלך, על הבית האהוב שלך, ולהתנוון בין 4 קירות. שמונה חודשים שזה הבית שלי - חדר עם אשתי, הרחק מילדיי ונכדיי, עם כאב שמלווה אותנו כל יום תחת המחשבה - מתי זה יגמר? מתי מישהו יסתכל לנו בעיניים ויבין שזה גיהינום?".
"מלון זה לא בית", הדגיש מיכאל את מה שאמור להיות מובן מאליו למקבלי ההחלטות, "ואני מציע לכל מי שחושב שלעבור לבית מלון זה דבר משמח ומועיל - לא לשמונה חודשים, אלא לשבוע וחצי בלבד, ונראה אם יצליח לשרוד את השגרה המרוחקת והמטרידה הזו".
"אם יש מישהו שחושב שלגור במלון אחרי שנעקרת מביתך זה חופשה - הוא טועה ומטעה", ציינה גם מיקה ברגלס מבארי, חברת תנועת "קומו" - מאבק יישובי החזית. "8 חודשים במלון זה ללכת לישון בדמעות כל לילה, להתגעגע למיטה שלך, להתגעגע לקום בבוקר לציוץ ציפורים. זה לברוח מארוחת השישי בחדר האוכל במלון כי יש כל כך הרבה שחסרים, והסטירה הזאת מצלצלת יותר ויותר".
"מירי רגב היקרה, תודה רבה, באמת תודה", אמרה מיקה במרירות ל-N12. "תודה על הדחיקה של משרד התיירות להעיף אותנו מהמלונות, על שבכלל הבאתם אותנו לפה לחופשה הנהדרת הזאת אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות המדינה. קודם החטופים ששבו צריכים להודות שהחזירו אותם, אחר כך עקורים צריכים להודות שהם במלונות, מה השלב הבא? הנרצחים צריכים להודות שיש להם איפה להיקבר? כי גם כאלה לא חסר שאין. תתביישי לך. את וכל הקולגות שלך שקוראים לעצמם נבחרי ציבור".
"שמירי רגב היקרה תבוא יום אחד לישון בבית מלון ותגיד לנו אם זה כיף", אמרה שירן שפונתה ממושב אבן מנחם שבגליל המערבי. "עסק חדש, שאת הנשמה שלי נתתי כדי להרים אותו, ירד לטמיון כאילו לא היה בכלל. חיכיתי כל כך הרבה שנים לבית שלי שיהיה מוכן, ובסוף אני תקועה בבית מלון 8 חודשים. היא חושבת שזה כיף להיות בבית מלון! אנחנו איבדנו את המשפחתיות, זה לא קיים. המלון עושה את המקסימום לעזור לנו, אבל זה רחוק מלהיות כיף".
"לא משנה איזה יחס תקבל ובאיזו 'יוקרה' לכאורה אתה ישן, הכאב הוא עצום", סיפר אבי, תושב קריית שמונה שפונה למלון בנתניה. "אתה מרגיש שהבית אבד, שלאף אחד בממשלה ובמדינה לא אכפת ממך. אני ומשפחתי הציונים שבציונים, שכל חיינו האמנו שיש מי ששומר עלינו בטוחים בבית ולא רק שהרחיקו אותנו מהסביבה הטבעית שלנו - פשוט שכחו מאיתנו".
"נשכחנו בתוך חדר סגור עם אפס ודאות וללא כל הבנה לאן האירוע הזה הולך", הוסיף אבי. "אתה לפעמים תוהה לעצמך, האם אי פעם יחזירו אותי הביתה, ואין לך תשובה. לקחו לנו את הביטחון, וגם את הבית, ומיום ליום מתברר שלאיש לא באמת אכפת מהמצב שלנו".
גם מיכל קורן מקיבוץ מפלסים זעמה בשיחה עם N12: "אני גרה במלון כבר 8 חודשים. תראי בתמונה מירי - איזה כיף לי. ממש תודה, זה השיא של החיים שלי. בתמונה אני עובדת על המיטה, הבגדים נשפכים מהארון, 5 נפשות בחדר של מטר על מטר. איך את ישנה בלילה?".
"אז תודה לאל שאנחנו חיים ותודה לאל שלא נכנסו וטבחו אנסו אותנו ב7.10", אמרה תמר דרמון, מפונה משלומי בצפון. "תנסו לחיות בבית מלון: דירת שותפים שכל השכונה שותפים שלך - שותפים לאוכל, לקניות, לחינוך הילדים, לריבים עם הבעל, לתור לכביסה. לחיות בתוך סיר לחץ בלי טיפת פרטיות, בלי משפחתיות, 5 אנשים בחדר. בלי יכולת לבשל לחיילת מה שהיא אוהבת כשבאה לשבת. בא לי הביתה!".
רגב ניסתה הבוקר לחדד את דבריה בריאיון לאריה גולן ברשת ב', וטענה כי דבריה יצאו מהקשרם. "ברור לכולם שלא נוח בבתי המלון, המחויבות שלנו היא להשיב את האזרחים כשנוכל להחזיר את הביטחון", אמרה השרה.