הייתה זאת הסערה סביב חוק הגיוס שגרמה לראש ישיבת אור ישראל להזמין אותנו למוסד שהוא מנהל. אם העולם החרדי הוא ממלכה סגורה - הישיבה הליטאית והאדוקה היא כמו מבצר מוקף חומה המגן על התלמידים מפני העולם שבחוץ. אבל השיח שדורש מהחרדים להתגייס גרם להם לרצות להראות מה קורה בפנים - שיכירו אותם. וברגע שהרב הכריע - הדלת נפתחה לרווחה.
הלימודים באור ישראל עולים 1,200 שקלים לחודש, וכדי להגיע לישיבה הזו עוברים התלמידים מיון קפדני. הלימודים שם הם גם תו תקן שיועיל בהמשך בשידוכים. 400 כיסאות ישנם בבית המדרש, אבל רק 325 בחורים לומדים בו כעת: היתר התחתנו ועזבו ללימודים בכולל, אבל רבים גם פרשו כי לא עמדו בעומס ובתנאי המשמעת הנוקשים.
"אנחנו רוצים תלמיד שיהיה חייל מצטיין בחיל השם"
היום בישיבה נפתח בשעה שבע בבוקר, בה כולם בישיבה ממהרים - הם צריכים להספיק להגיע לתפילה, אחרת ראש הישיבה יוציא אותם, או יגיד להם להתפלל בעזרת הנשים. אחרי התפילה, הצלחנו לתפוס כמה מהתלמידים לשיחה על תחביבים. הם סיפרו שהם לא קוראים עיתונים בכלל, מעדיפים כמה שפחות להתרכז בדברים שאינם קשורים לתורה. במה הם כן מתעניינים? בעיקר גמרא. מוזיקה ואומנים חילוניים אינם לגיטימיים - עד כדי כך ששלמה ארצי ואייל גולן הם אינם שמות מפורסמים עבורם.
הרב יגאל רוזן, ראש ישיבת אור ישראל, סיפר לנו על כך: "אנחנו מנתבים את החיים שלנו מגיל צעיר לאפיקים הרוחניים. כל העיתונים מעלים על נס הצלחות אישיות שלא בתחום התורני - אלה מושגים פסולים אצלנו". עוד הוסיף הרב רוזן על אופי הישיבה: "בישיבת אור ישראל יש בחורים בגילי 16 עד 22. סדר היום כחובה נמשך עד אחת-עשרה בלילה - לא מוותרים על אף פיסת זמן, אנחנו רוצים תלמיד שיהיה חייל מצטיין בחיל השם".
"אנחנו מעדיפים שרוב העולם שלנו יהיה בתוך התורה"
מאוחר יותר, שוחחנו שוב עם תלמידי הישיבה ושאלנו אותם על הדבר הכי קשה עבורם בלגור בישיבה ובתנאי פנימייה. אחד מהם, תלמיד בשם אוריאל פרויכטנגר, שיתף: "לי הכי קשה עם שעות השינה - קמים ממש מוקדם והולכים לישון מאוחר". נתי ריין, תלמיד אחר, הוסיף: "לפעמים, אתה רוצה לשבת בחדר שלך וסתם לחשוב - לא תמיד יש לך את זה".
כל בוקר תלמידי הישיבה קמים ועושים ביחד את אותו הדבר - אפילו לובשים את אותם הבגדים. עם זאת, בטבע האנושי ישנו אלמנט שרוצה לבלוט. "הישיבה שמה דגש שבחור לא יתבלט בדברים שמבחוץ", העיד מרדכי גילרנטר, אחד מהתלמידים. "אסור למשל להביא כלי נגינה לישיבה - אנחנו מעדיפים שרוב העולם שלנו יהיה בתוך התורה".
ואז התחלנו לדבר על צבא. שאלנו את תלמידי הישיבה מה הם חושבים על כך שהחרדים לא מתגייסים לצה"ל. "אני הייתי מאוד מאוכזב, פגוע - ואפילו טיפה נבגד", סיפר אוריאל. "אבל מה שכן, הייתי בודק את הנושא יותר לעומק מאשר שעושה רוב החברה החילונית - שמעדיפה לטמון את הראש בחול ולקטר". מרדכי הוסיף: "זה היה לי קשה לראות קבוצה גדולה של אנשים שלא מתגייסים, אבל צריך באמת להאמין ביהדות כדי להבין את התשובה האמיתית לדבר הזה. עצם זה שאנחנו לומדים תורה נותן לנו את זכות הקיום ואת הביטחון פה בארץ".
"היכולת היחידה שלי היא להציל ע"י לימוד תורה"
לירן הורוביץ, אחד התלמידים, נבחן באותו היום אצל ראש הישיבה על אחת מהמסכתות שבמשנה - מבחן סיכה, כך הוא קרא למעמד. המשמעות היא שראש הישיבה אומר משפט כלשהו, והתלמיד משתדל להגיד איפה בדיוק הוא כתוב. לירן אכן צלח את המבחן ודקלם את מספרי העמודים. "כשהוא מצליח ככה - כולנו מאושרים", אמר הרב רוזן שבחן אותו. "יש עוד מישהו שמאושר - הקדוש ברוך הוא".
התיישבנו ללמוד בחברותא עם נתי וייס, תלמיד בישיבה. שאלנו אותו על רגשותיו כשהוא מביט בספר הלימוד שלו, והוא ענה: "אלה החיים שלי, בשביל זה באתי לעולם. מבחינתי, למדתי שורה - הצלתי חייל. עוד שורה - הרגתי מחבל. עוד שורה - שחררתי חטוף. מבחינתי העולם הוא סביבי וכולו מושפע ממה שאני עושה". עוד הוסיף נתי על נושא הגיוס: "כשהצבא מתנהל בצורה פּוֹקֶרֶת (לשון כפירה, אפיקורסות - הערת המערכת) - אני לא יכול להסכים לכך. אני חושב שכל עם ישראל צריך להשתתף במלחמת מצווה שכזו - אבל לי אין יכולת. היכולת היחידה שלי היא להציל ע"י לימוד תורה".
"גם אם נלך לצבא - זה לא ישנה את השנאה שיש כלפינו"
בשיחה קבוצתית נוספת עם כמה מתלמידי הישיבה, שאלנו אותם על היחידה שבה היו רוצים לשרת אם היו צריכים ללכת לצבא. "קרבי. אני חושב שאם אתה עושה משהו - אתה צריך לעשות אותו בטופ", השיב אחד מהם. אחד אחר הוסיף: "8200", ותלמיד נוסף אמר: "669 - זו יחידה שדורשת ממך הרבה". עם זאת, בכל הנוגע להערכה, הם אמרו שכל אחד מיוצאי היחידות האלו יכול היה לעשות יותר מנקודת המבט שלהם.
אך גם לתלמידי הישיבה הייתה שאלה: מה מפריע לציבור החילוני בציבור החרדי? הצבנו בפניהם את התרחיש הנורא שבו אימא מקבלת דפיקה בדלת ומקבלת את הבשורות הנוראיות מכל - ואמרנו שאף אחד מאותם בחורי ישיבה צעירים אינו חלק בדבר הזה. אבי פרלמן, אחד מהתלמידים, אמר: "גם אם נלך לצבא וגם נשתתף בכלכלה - זה לא ישנה את השנאה שיש כלפינו. גם אם אגיד לחילוני למה אני לא מתגייס זה לא ישנה את ההסתכלות שלו כי הוא שונא את הדת". שאלנו אותם גם מה הם מרגישים כשהם רואים חילוני. "אח שלי, יהודי", אמר אוריאל מצד אחד. מצד שני, אמר אבי: "עצוב לי שאלה האחים שלי".
הפער - והאתגר הגדול
כשיצאנו מהישיבה הבנו למה הסכימו שניכנס. הם קיוו שנראה את מה שהם רואים - את ההתמסרות הסגפנית והמוחלטת לחיי הרוח, שגם חילוני אדוק יכול להעריך. אבל מה שעוד התגלה שם היא השונות העצומה בתפיסת העולם בינם ובין בני גילם שהגורל או השם הביאו אותם בגיל 18 ללבוש מדי זית ולא מדי שחור לבן. הפער הזה הוא אולי האתגר הגדול ביותר שניצב מול כל מי שמבקש לגייס חרדים.