פרטים חדשים נחשפו הערב (שלישי) ב"מהדורה המרכזית" על תקופת השבי של אלכס לובנוב ז"ל. לאחר שנחטף הועבר אלכס ז"ל לעזה במונית שנגנבה מאחד מיישובי העוטף. בתקופה הראשונה הוחזק אצל משפחה, אח"כ הועבר לחמאס תמורת כסף ובשלבים הראשונים לשבי הוחזק עם אנדרי קוזלוב, אלמוג מאיר ג'אן ושלומי זיו, ששוחררו במבצע "ארנון". ימים מספר לפני עסקת החטופים הופרד מחבריו ונאמר לו שהוא עומד להשתחרר. בחודשים האחרונים עודכנה משפחתו שהוא חי ושמצבו הבריאותי טוב.
התלווינו אל מיכל, רעייתו של אלכס, ואל בנם, טום, במשך 11 החודשים בהם ציפו השניים לשובו מהשבי, וקיוו שהוא בחיים. בזמן הזה, מיכל ניסתה להעניק לבנה "רגעים רגילים". רגע אחד כזה הוא הרגע שבו נראה טום בן השנתיים מתרוצץ כמו שרק בני שנתיים יודעים להתרוצץ בגינה. אולם כשהוא שב לאוטו, עיניו נתקלות בתמונה של אביו, בזמן שהיה חטוף בעזה. מיד כשהוא מבחין בדמות אביו על התמונה, חיוך עולה על פניו. חוסרו בחייו לפתע ניכר. "פאפא, פאפא", הוא קורא לו פעם אחר פעם.
מיכל מעידה על אלכס ז"ל שהיה אבא מעורב מאוד בחייו של טום. "הוא מאכיל ומקלח ומשכיב לישון", היא מספרת. "טום בא לעולם ממש חמישה חודשים אחרי שהתחתנו. טום היה כמעט בן שנתיים כשהתבשרנו שאני שוב בהיריון. הכרנו לפני עשר שנים, נקשרנו מאוד מהר", היא משתפת.
לאלכס ז"ל הייתה חברה של ברים אקטיביים, ובשבעה באוקטובר הוא עבד בנובה כמנהל בר. "הוא יצא לפרנס את המשפחה שלו ולא חזר", אומרת מיכל. "אני תמיד גם מתעקשת שלא נדבר עליו בלשון עבר, תמיד בלשון הווה, הוא תמיד פה", היא מוסיפה. "מציאות הזויה. מעניין אם אי-פעם ייפול לנו האסימון, כאילו שזה קרה, שזאת המציאות, שבעלי הוא אשכרה חטוף בשבי בעזה".
כחלק מהסירוב להשלים עם המציאות הקשה מנשוא, בנובמבר 2023 נערך טיול לכבוד אלכס. "כל האירוע הזה, זה בשביל אלכס", מסבירה מיכל. "הג'יפים זה החיים שלו וזה מה שהוא אוהב לעשות. זה סוג של להקים כזה צעקה, אנחנו פה, אנחנו לא מוותרים ואנחנו נביא אותך. אני אעשה הכול. אם צריך כל שבת לעשות טיול ג'יפים, אני אעשה כל שבת טיול ג'יפים, כי הוא חי והוא פה ואנחנו לא מנציחים. אני לא חושבת שזה משהו שהמוח האנושי בכלל יכול לתפוס, דבר כזה, דבר אכזרי כזה". אל האירוע הגיע אפילו עמרי גליקמן מלהקת התקווה 6, ששר את "בעולם שלה" - שהיה שיר החופה של אלכס ומיכל, במטרה אולי להזכיר רגעים יפים יותר, ולהחדיר תקווה.
מיכל צפתה בטלוויזיה בעסקת החטופים שהתבצעה מבלי שאלכס ייכלל בה, וכעסה על ההבדלה שנעשתה עם שחרור החטופים בין מגדרים ובין גילים. "צריך לשחרר את כולם. עדיף שכולם ביחד, לא בפעימות ולא בלהבדיל בין גברים לנשים לחיילים לקשישים", היא אומרת. "אני מכבדת את כולם, אבל אני רוצה את אלכס עכשיו. זה לא מעניין אותי ההגדרות האלה".
היריון בסיכון - ללא אלכס
בזמן שאלכס בשבי, מיכל נמצאת בהיריון בסיכון, מה שמערים קושי נוסף לנסיבות חייה המסובכות. "50 אחוז יכול להיות תקין ו-50 אחוז יכול להיות שהוא יסתבך, עד לגרוע מכל", היא מסבירה. לדבריה, אלכס היה מודע לסיכון שכרוך בהיריון שלה. "הוא דאג, הוא מאוד דאג וכרגע הוא בעצם לא מודע לכל מה שאני עוברת". כשהיא נשאלת אם חשבה על שם, מיכל מתעקשת להיאחז באלכס. "אני רוצה שהוא יבוא לבחור איתי את השם. אני לא חושבת על האופציה שהוא לא יהיה לבחור את השם".
אמה מנסה לנחם אותה, אבל ספק אם מצליחה. "את כל הזמן רוצה לראות את אלכס במקומי כאן, אני מבינה, ואני מרגישה את זה וזה מה שיש", היא אומרת לבתה. "יהיה לנו סוף טוב, אימא", מיכל מצידה מנסה לעודד. ואמה מוסיפה, "כנראה".
הצוות הרפואי בבית החולים מצליח לעודד אותה עם בשורות טובות על ההיריון: "אין ספק שזה תקין", אומרת לה פרופ' ליויה קפוסטה בעת בדיקת אולטרסאונד. "העובר החמוד הזה, זה נס חנוכה שלנו, כי אנחנו גם ראינו אותו מחמיר, גם ראינו אותו מבריא. היום אין דמעות. היום יש חיוך גדול", מבקשת ממיכל ד"ר קרינה קריידן חרץ, ומוסיפה לבסוף שאלה שתישאר באוויר עוד הרבה זמן מרגע צאתן מהמרפאה: "במפגש הבא אז יש עוד מלווה, נכון?"
"אני תמיד מפחדת שהמצב הנפשי שלי יכול לפגוע במצב הבריאותי שלי", משתפת מיכל לאחר שקיבלה בזורות טובות על הריונה, ומיד שבה לחפש שביב אופטימיות: "אבל לא, אני בסדר, אני בטוב. עכשיו אני יכולה לנשום סוף-סוף קצת".
על אף הקשיים בהיריון, מיכל לא בחלה בצעדים לשם השבת אהובה. בעצרת שהתרחשה למען החטופים באשקלון בינואר, היא נשאה נאום ובו קראה: "אני מיכל והלב שלי בעזה. הופקרנו ב-7 באוקטובר, אל תפקירו אותנו שוב. אלכס הוא בן העיר שלכם, אלכס הוא איש של אהבה ונתינה. אלכס הוא איש של חופש. אני מיכל ואני אשתו של חטוף. לא תהיה תמונת ניצחון עד שכולם בבית, תחזירו אותם עכשיו!".
יום הולדת בשבי
בזמן שאלכס היה בשבי, חל יום הולדתו ה-33. בארץ, מיכל ביקשה לציין את התאריך וכינסה את כל חבריו לשם כך. "אני בטוח שהוא מסתדר שם עם סינוואר. "אלכס יודע להכין קוקטיילים", מתאר חברו הקרוב זוהר שטיינברג, וממשיך בהעלאת תרחישים אפשריים של אלכס כשעליו להסתדר עם סינוואר בשבי: "'לך תביא תפוחים, נעשה לך קוקטייל'. או, 'לך תביא בשר, אני אעשה לך מנגל'". החברים מסכימים ביניהם שאלכס בוודאי מחזק את כולם בשבי, מגן על החלשים כפי שהוא תמיד הגן, ומוסיפים שבטח הוא מוסיף גם צחוק.
לצד הבדיחות שמאירות עוד צדדים באלכס, מיכל מוצאת לנכון גם להפנות את תשומת ליבם של חבריו לכך שחשוב שיסייעו בשיקומו, עם שובו: "חשוב שתדעו שגם לכם יש חלק מאוד חשוב בזה, כי בעזרת ה' כשהוא חוזר, הוא יצטרך ליווי ושיקום מאוד ארוך". האופטימיות שלה לחזרתו של אהובה אליה ניכרת בכל משפט ובכל מעשה שלה.
"אני מקווה שהוא יודע מתי יום ההולדת שלו ואני מקווה שהוא מאחל לעצמו את כל הדברים שהוא רוצה. אנחנו נחגוג לו כשהוא יחזור", היא אומרת. "אני לא מוכנה לקבל אופציה אחרת, 34 זה הוא יכבה את הנרות. אז זהו, די למילים".
אם חד הורית
רגע לידת בנם השני של אלכס ומיכל הגיע בפברואר. "אני מאוד הכנתי את עצמי ליום הזה. זה היה ניתוח קיסרי מתוכנן", מסבירה מיכל. בזמן הלידה אמה הייתה לצידה ותמכה בה. "קוראים לו קאי", היא חושפת את שם התינוק. "לי ואלכס יצא פעם אחת לדבר על שמות, ופשוט זרקתי את השם קאי. הוא ישר אמר כזה: 'כן, כן, זה יכול להיות אופציה'". מיכל, שהאופטימיות יכולה להיות שמה השני, הוסיפה מיד, "אם הוא ממש לא יאהב, הוא יוסיף שם שני".
האופטימיות והקושי שלובים זה בזה, והקושי מכה בה בעיקר ברגעים בהם היא נותרת לבד. "אנשים אומרים לי: 'יש לך את הסיבה הכי טובה בעולם לשמוח'. אבל זה לא שלם. אני כל כך שמחה מצד אחד, ומצד שני אני מסתכלת עליו ואני בוכה. הקושי הכי גדול זה היה לצאת מבית החולים ולהגיע הביתה. ואז בבית הרגשתי את הריקנות, הרגשתי שהוא לא פה, ותמיד המחשבה - אם הוא בכלל יודע שנולד לו ילד". היא ממשיכה, "ואני צריכה להתחיל להתמודד, לחיות כביכול כאם חד-הורית, כי תמיד היה לי את אלכס, תמיד תמך בי והוא באמת היה הבעל הכי מדהים בעולם".
על אף שניסתה שלא לעשות זאת - מיכל מדברת על אלכס בזמן עבר. "זה קורה לי בגלל שהזיכרונות הולכים ונהיים יותר רחוקים, אז זה אוטומטית פונה ללשון עבר", היא מעידה.
הסוף המר שאותו כל כך ניסתה למנוע - הגיע, ואלכס הובא למנוחות. בלוויה, ספדה לו את כל אשר רצתה לומר לו כשציפתה שישוב, ומילים אחרונות שקיוותה שלא תצטרך לומר: "אהבת חיי. נשבענו עד שהמוות יפריד בינינו, אז איך הוא הפריד? אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על מי שאני היום בזכותך. תודה שאתה אוהב אותי ללא גבולות. אני אעשה הכול כדי להיות חזקה עבור הבנים. אני מקווה שתהיה גאה בי. סליחה שלא חזרת חי. סליחה שלא הצלחתי להחזיר אותך".