ב-9 באוקטובר, יומיים לאחר טבח 7 באוקטובר, החלו תושבים מהעוטף לתעד ולשמר את החוויות הקשות וסיפורי ההישרדות האישיים שלהם מהשבת השחורה. מטרתם היא להקים ארכיון לאומי שיכלול אלפי עדויות מצולמות וישמש זיכרון עבורנו ועבור הדורות הבאים.
"מצאתי את עצמי בעצם בלב הקרבות עם הוריי בממ"ד במשך 16 שעות. כשהצלחתי לחזור לקיבוץ, בעצם חזרתי לשם עם בעלי, חזרנו לאותו חדר, אל הממ"ד, לתופת, ושחזרתי לו מה היה", סיפרה יורית אורבך. "תוך כדי הוא מלמל לעצמו, 'אני לא מאמין, זה כמו לשמוע עדות מהשואה'. זה הרגע שבו נפלה לי ההבנה כמה חשוב שישמעו את הסיפורים שלנו, גם אם אני באותו רגע הרגשתי שהסיפור שלי הוא זניח, שאין לו משמעות".
אימו של רון סגל נרצחה ב-7 באוקטובר בביתה שבנתיב העשרה. "די סמוך לזה קיבלתי גם ידיעה שחבר טוב מאוד שלי פה, שותף שאני עובד איתו הרבה שנים, מבאר מילכה, נרצח גם הוא", שיתף סגל. "חשוב להם מאוד לקדם איזשהו שיח סביב הנושא הזה, שיהיה לזה איזשהו תיעוד והמשכיות, אז מי אני שאגיד לא? הסיפור הזה הוא לא באמת שלי, הסיפור הזה הוא של עם ישראל".
עד כה תועדו "עדות 710" מעל 1,200 עדויות בסיוע יותר מ-400 מתנדבים ומתנדבות שמסתובבים ברחבי הארץ ומתעדים עדויות מהשורדים. "רוב העבודה שלי זה למצוא את העדים. זה נשמע פשוט, זה לא פשוט. הרגע סיימנו ריאיון של בחורה שלקחה לה שנה להיות מסוגלת לשבת ולדבר. התהליכים הנפשיים והזעזוע הם מאוד עמוקים", אמרה סלעית, מראיינת ורכזת בעדות. "מאוד חשוב לי שבעוד מאה שנה יהיה תיעוד של האירועים האלה, למען המדינה ולניצולים", הוסיף דייב, צלם ומראיין עדים.
מאות עדויות כבר פורסמו לציבור, מאות נוספות צפויות להתפרסם בקרוב. העדויות מתורגמות בימים אלה לשלל שפות כדי להציג את הזוועות לאנשים מסביב לעולם.
איתי קן טור ושגיא אלוני, ממייסדי המיזם, סיפרו עליו: "אני קולנוען שעשיתי הרבה מאוד סרטים תיעודיים, חלק מהם נגעו בשואה, בין השאר הפקתי את הסרטים למוזיאון ביד ושם. כשהתחיל האירוע שאלתי את עצמי מה נכון לעשות, והבנתי שהתפקיד שלנו הוא להקשיב לאנשים, לתת להם הזדמנות לספר את הסיפור שלהם".
"אחד הדברים שממש הנחו אותנו זה היה באמת לחשוב על איך יזכרו את האירועים האלה בעוד 10 שנים, בעוד 20 שנה, בעוד 30 שנה מעכשיו, ולאו דווקא היום, כשכל המידע זמין לנו ברשתות, בתקשורת, אלא מה יחשבו על זה אנשים בעוד עשרות שנים מעכשיו", הוסיפו השניים.
בחודשים הקרובים הם ימשיכו להסתובב ברחבי הארץ ולאסוף עדויות מצולמות מאנשים שחוו את הנורא ביותר, ויעשו הכול כדי שהזיכרון של מה שהיה כאן יישאר בליבנו לעד.
אורבך ציינה כי "זה חשוב להעביר הלאה לדורות שלנו ושישמעו בעולם, שאף אחד לא יוכל להכחיש לעולם את מה שהיה פה, שהילדים שלנו והנכדים שלנו והנינים שלנו ילמדו וידעו את ההיסטוריה. אני נכדה לניצולי שואה אני יודעת את המשמעות של הסיפור של הדבר".