מאז נפילתו של בנה, רס"ל במיל' סעדיה יעקב דרעי ז"ל, ללי דרעי החלה להוביל קמפיין ציבורי וחברתי רחב למען חוק גיוס שוויוני לכלל אזרחי ישראל. "החלטתי שהמוות שלו לא יהיה לשווא", אמרה אמש (ראשון) בשיחה עם חדשות 12.
ללי, עיתונאית ואשת ימין, חוותה את האובדן הקשה בחזית הלחימה בעזה, כאשר בנה סעדיה ז"ל נהרג מפצמ"ר בזייתון. "הגיע ראש אכ"א, אז שאלתי אותו: 'איך זה יכול להיות שיש שם פצמ"רים עדיין אם שחררנו את העיר הזאת?'", שיתפה. "הוא אמר לי: 'היינו שם וטיהרנו את המקום, אבל אז יצאנו והמחבלים חזרו'. שאלתי אותו למה הם יצאו, והוא ענה: 'כי אין לנו מספיק סד"כ'. זה הטריף לי את המוח, אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לשבת בשקט".
מאז היא הפכה לפנים של מאבק מתמשך, הנוגע ללב הציבור בישראל – גיוס שווה לכולם, ללא הבדל מגזרי. לדבריה, בנה שילב בהצלחה בין שירות קרבי ללימוד תורה, כמעט הוסמך כרב - והוכיח שאפשר לשלב בין העולמות. "הוא יצא לצבא מתוך התורה", היא סיפרה בגאווה.
ללי כותבת ונפגשת עם חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית - ואף ניסחה את חוק יסוד: שירות חובה למען המדינה. החוק מציע גיוס לכלל האזרחים, לצבא או לשירות לאומי, תוך הקצאת מכסה מצומצמת בלבד ללומדי תורה – 2% מהמחזור. "בהצעה שאני מקדמת לא כתובה פעם אחת המילה 'חרדי'", הבהירה. "כל בן וכל בת בני 18 חייבים לשרת את המדינה".
אך למרות ביקוריה בכנסת, פגישותיה עם הח"כים והשתתפותיה בצעדות, ללי הודתה שהמאבק אינו פשוט. עם זאת, היא נשארת נחושה: "אם זה לא יקרה בליטוף ואם זה לא יקרה בחיבוק - זה יקרה דרך סנקציות, ואלה חייבות להיות סנקציות אישיות כי זו אחריות אישית".
היא שיתפה שעם השר סמוטריץ' טרם נפגשה. "אשאל אותו שאלה מאוד פשוטה", אמרה ללי. "האם הקו האדום שלך הוא אך ורק התיישבות? למה אתה לא אומר: 'אם אין חוק גיוס אני פורש מהממשלה'?". לגבי דרעי, גפני וגולדקנופף - ללי סבורה שהם לא ירצו להיפגש איתה כעת. "כשהרב אריה דרעי אומר שיש לו אחיין שחוזר בלי כיפה מהצבא, אני רוצה להגיד לו שיש לי בן שחזר בארון".
ללי שיתפה שהיא שוקלת להיכנס לפוליטיקה, ולא הכחישה כשנשאלה אם כבר קיבלה הצעות פוליטיות. "אני נורא מתלבטת", אמרה בכנות. "יש לי את החיידק הזה, אבל אני מתה מפחד לשכוח מי אני".
כשקמו מהשבעה גילתה רחלי, אשתו של סעדיה ז"ל, שהיא בהיריון עם הילד השלישי שלהם. סעדיה ז"ל לא הספיק אפילו לשמוח מהבשורה. לפני חודשיים נערכה הברית של הבן, יגל חיים, והברכות התערבבו בדמעות געגוע. "ברור שזה אור גדול, אבל זה מעצים פי מיליון את ההיעדר", אמרה ללי. "נחבק את הילד הזה והוא בטח יהיה כמו אבא שלו. אני מקווה מאוד שנשאב משם הרבה מאוד נחמה".
כשנשאלה לסיום מה לדעתה סעדיה ז"ל היה אומר אם הוא היה רואה את המסע שלה, השיבה: "אני מניחה שהוא היה נותן לי חיבוק גדול. אני חושבת שהוא היה שמח לראות שזה מה שבחרתי לעשות ושבחרתי לקום וללכת. אם הוא לא שמח בזה, הוא מוזמן לחזור ולהגיד לי 'אימא, הגזמת' - והכול בסדר. לזה אני מוכנה".