ארבעה ימים חלפו מהפיגוע הקטלני בשומרון שבו נרצחה צאלה גז ז"ל , בעלה חננאל עדיין מנסה לעכל את גודל האסון. בשיחה שערך אמש (ראשון) עם חדשות 12, סיפר על הרגע שבו הבין שהיא נורתה, על המאמצים להצלת התינוק שהיה בבטנה - ועל ההחלטה לתרום את איבריה.
זה קרה ביום רביעי, קצת לפני השעה 22:00 בערב. צאלה ז"ל וחננאל היו בדרכם לחדר הלידה ללידת בנם הרביעי. "מאוד התרגשתי איתה שאנחנו יוצאים לדבר גדול, חיכינו שש שנים לעוד ילד", סיפר חננאל. "היינו בהתרגשות גדולה. צאלה נהגה וראיתי לייזר ירוק מכוון עליה. ברגע אחד היה את רעש של יריות. מולי ראיתי בשמשה את החור, הרכב המשיך, ואני מיד הסתכלתי שמאלה לשאול אותה אם היא בסדר - והיא לא הייתה בסדר בכלל".
"היא לא ענתה לי, ואז הבנתי שאין עם מי לדבר - שהיא כבר ממש במצב אנוש", הוא הוסיף. "התקשרתי לביטחון והתחלתי לנסות ולעצור את הדימום".
המרכז הלאומי להשתלות מסר כי משפחתה של צאלה גז ז"ל ביקשה לתרום את איבריה ובכך להציל חיים. קרניות עיניה של צאלה ז"ל יושתלו בבתי החולים שניידר ובילינסון. חננאל גז, בעלה של צאלה ז"ל, אמר כי "צאלה תמיד נתנה אור בחייה, ועכשיו גם לאחר מותה המשיכה את הנתינה. דאגנו שהיא תיתן עין טובה ל-2 אנשים. מאור עיינים ועין טובה. צאלה תמיד ניסתה לראות את הטוב ולהביא אור לעולם. בחייה ובמותה".
צאלה פונתה לבית החולים במצב אנוש, הרופאים שנאבקו על חייה קבעו את מותה לאחר כמה שעות. "בישרו לי שהיא נרצחה ושהיא לא תחזור. לא האמנתי ושאלתי את הרופא בערך עשר פעמים 'אתה בטוח?', זה היה קשה מאוד לעיכול, ונראה לי שזה ייקח עוד זמן", סיפר חננאל.
התינוק שהיה ברחמה של צאלה ז"ל יולד ע"י הרופאים בבית החולים. "עשו לו החייאה במשך זמן רב, ועכשיו הוא במצב קשה, מורדם", שיתף חננאל. "לא יודעים את רמת הפגיעה במוח כי הוא היה בלי חמצן הרבה זמן. אנחנו מתפללים שהוא יחיה ויהיה בריא".
הוא סיפר על שלושת הילדים בבית: "הסברתי להם שאימא נרצחה ושהיא לא תחזור. הילד הגדול שלי, לביא בן העשר, מיד התפרק עליי, זה היה מאוד קשה. הוא אמר שהוא מוכן לתת עשר שנים מהחיים שלו כדי שהיא תחיה".
בשומרון דורשים מהממשלה לפעול מול הטרור באופן נרחב יותר. יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, אמר לחדשות 12: "אני מצפה מהממשלה להפוך את הקערה בדיוק כמו שקורה בצפון השומרון. הדם הזה לא יכול להישפך לחינם. לא נעשה הנחות לממשלה הזו כי אנחנו בחרנו בה. אנחנו דורשים ביטחון - להפסיק את ההכלה". חננאל הוסיף בעצמו: "עליתי לארץ בגיל 25 מניו יורק וידעתי שפה אהיה בטוח, שהעולם לא יכול לפגוע בנו. האמנתי שאנחנו בארץ שלנו ושפה אנחנו נקים בית נאמן".
למרות הטרגדיה, חננאל מנסה להיאחז בתקווה לדאוג לילדיו ולהמשיך להפיץ את האור של צאלה בשמה ולזכרה. "בעיקר רוצה לחשוב מה עושים כדי שדבר כזה לא יקרה שוב", אמר. "כי אם מחר נלך לעוד שבעה של מישהו - אז לא עשינו כלום".