למעלה מ-300,000 אנשים בישראל שחיים אחרי גיל הפרישה, וכאים לגמלת סיעוד מהביטוח הלאומי עבור מטפלים ומטפלות. בפועל, הם לא מקבלים את הסיוע בפעלות היום יומיות שלו הם נזקקים, ומתקשים לתפקד לבד בגילם המבוגר.
הצורך החשוב בשעות טיפול סיעודי ועזרה לקשישים, הפך עם השנים לאחד מבזבוזי הכספים הגדולים ביותר בישראל - והבזבוז לא נעשה במחשכים - אלא נעשה לאור יום כאשר המחדל ידוע לכול הנוגעים בדבר. המטפלות שעושות עבודה חשובה וקשה, מקבלות שכר שעתי שמגיע למעט מעל לשכר המינימום, ומדווחות על שעות שלא ביצעו בפועל.
מי שגוזרות את הקופון מאלפי השעות שעליהן חותמים הקשישים, חלקם אנשים לא בריאים שנאלצים להתווכח עם המטפלות ועם חברות הסיעוד, שלהן אין אינטרס לשים סוף למחדל, שיוצא מהקופה הציבורית בהיקף של מיליארדים בכל שנה, בחסות המדינה.
"המטפלת צריכה להיות אצלי 11 שעות בשבוע, אבל היא מגיעה מקסימום לשלוש או ארבע שעות בשבוע. אחרי כל מילה שאני אומרת לה היא מאיימת שמחר היא לא תבוא. זו הפקרות אחת גדולה", אמרה פנינה, בת 88 שחיה בגפה לאחר שהתאלמנה וזכאית ל-11 שעות שמקנה לה גימלת הסיעוד, אך בפועל, לפי התיעוד של השעות שחשפה בפנינו - מדובר בפחות בחצי מהן.
גם מיכל, בת 91 מפתח תקווה, ניסתה להתלונן לחברות הסיעוד - אך נתקלה בהעלמת עין. "שילמתי ביטוח לאומי במשך 47 שנים. עכשיו כשאני נזקקת אני מגלה שזה פשוט בלוף אחד גדול. למטבח היא כמעט ולא נכנסת, אני עושה הכול לבד. היא רק שוטפת את הרצפה ואני ממש מחזיקה אותה בכוח על מנת לקבל עזרה במשהו", היא משתפת.
מיכל סיפרה שירדה תשעה ק"ג בעקבות הקושי הגדול שהגיל הביא איתו, ומקשה עליה לבשל. "הייתי שמחה אם היא הייתה עוזרת בבישול - אבל היא לא עושה את זה. אני צריכה פעם בשבוע שינקו לי את הבית ויסדרו", היא מוסיפה.
120,000 מטפלות לרבע מיליון קשישים הזכאים לגימלת סיעוד
המטפלות מחלקות את זמנן בין הקשישים הרבים שזכאים לעזרה מהביטוח הלאומי בעבור 36 שקלים בשעה, בעוד שחברות הסיעוד מקבלות מהביטוח הלאומי כ-68 שקלים לשעת עבודה של מטפלת. כך למעשה החברות גוזרות לעצמן קופון נאה בלי לוודא שהעבודה שאותה הן אמורות לספק מתבצעת כראוי בבתי הקשישים.
"את התלוש שרושמים של השעות, היא מביאה בסוף החודש. כשסירבתי למלא את הדף הריק המטפלות עזבו", מספרת פנינה. "דיברתי עם חברה שגרה ברחובות, והיא סיפרה שהיא אפילו לא שמה לב שהיא חתמה על דף ריק, ברגע שאמרת להן שאת מסרבת לחתום - הן יעזבו ויעברו לקשיש הבא", הוסיפה הקשישה בכאב.
"האבסורד הוא, שנוצר מצב שאני שותפה לגניבה", מספרת מיכל. "מדובר במיליארדים, על הגיליון שלי כתוב 14 שעות, אבל בפועל היא מגיעה בין ארבע וחצי לחמש שעות מקסימום", שיתפה. מיכל סיפרה שתפסה את המטפלת גונבת לה כסף מהארנק: "אמרתי לה להחזיר לי אחרי שהיא לקחה לי כסף. זו הפקרות ורמאות אחת גדולה".
חברות הסיעוד יודעות - ומעלימות עין
כשפנינה העזה להתלונן בפני חברת הסיעוד, ספגה התעלמות מוחלטת. "החברות נהנות משעות של המטפלת, וגם היא נהנית - אז הן יד ביד ומי שמפסיד מזה זה הזקן. זו החוליה החלשה". המעסיק הישיר של המטפלות הן חברות סיעוד פרטיות, הפזורות ברחבי הארץ ונבחרו במכרז. בהסכם עם הביטוח הלאומי, הן הגיעו למימון שמועבר להן מהביטוח הלאומי.
הקשישים רשאים להחליף מטפלת ולעבור לחברת סיעוד אחרת, אך בכל חברות הסיעוד התהליך חוזר על עצמו - והן לא מנסות להסתיר זאת. גם בכנסות, בוועדות שונות ניסו לשים סוף לתופעה, אך בשיחת טלפון של תחקירנית חדשות 12 עם נציגה מחברת סיעוד נאמר באופן ברור: "המטפלות עשו שביתה איטלקית, הביטוח הלאומי הרים ידיים".
בעקבות הביקורות הרבות, שהגיעו גם ממשרדו של מבקר המדינה שכתב בשני דוחות שמדובר ב"גניבת שעות", אנשי הביטוח הלאומי ניסו להקים מכרז חדש בשנים האחרונות, אך נתקלו בקשיים פעם אחר פעם מצד אותן החברות שכבר זכו בעבר.
"המכרז היום לא מאפשר לביטוח הלאומי לפקח על החברות שחורגות מתנאי המכרז", שיתפה עו"ד דפנה שגל פודור, יועצת משפטית של "מטה מאבק הסיעודיים". האינטרס של החברות הוא המיליארדים שהן מרוויחות, והן יעשו הכול כדי שהוא יישאר, כולל עיכוב פרסומו של המכרז החדש.
עד שיגיע הפתרון מהביטוח הלאומי - הקשישים סובלים
נטלי גבאי לוי, מנהלת אגף סיעוד בביטוח הלאומי סיפרה על הפתרון הפשוט לכאורה שמנסים לקיים בביטוח הלאומי, ועל הקשיים שטמונים בהפיכתו לעובדה בשטח: "הפתרון בעצם הוא פריסה של מערכת דיווח
נוכחות המבוססת על מיקום. אנחנו כבר שנים מנסים לעשות הכול בכדי להביא את המערכת הזאת לפריסה ארצית, אך יש בדרך הרבה התנגדות".
"איגוד נותני השירותים, חברות הסיעוד והמטפלות מתנגדים שנתקדם עם המערכת הזו, זה הגיע לבית הדין והיה הסכם פשרה. אנחנו כל הזמן מנסים לשתף פעולה אבל יש לנו מקלות בגלגלים", סיפרה גבאי לוי.
"אני כבר מחכה ללכת. אין לחיים שלי טעם עוד. זו לא אותה חברה שהייתה לנו פעם"
פנינה, בת 88
בינתיים, ועד שלא יטפלו בשורש הבעיה - הלוביסטים והכחות הפועלים על חשבון הקשישים, הם יישארו בני ערובה שנמצאים במצב בלתי אפשרי - על גבם ועל חשבונם.
פנינה, שנמצאת גם היא במצב המחפיר הזה שנתפר על גבה, סיפרה בכאב גדול לחדשות 12: "האמת? אני מחכה כבר ללכת. אני שבעה, ואין שום טעם לחיים שלי. אני אוכלת, ישנה, צופה בטלוויזיה ואני אוהבת לקרוא. אבל מה הטעם? זה לא החיים שהיו פעם, וזו לא החברה שהייתה לנו פעם".
תגובת איגוד נותני שירותי הסיעוד בישראל:
"חברות הסיעוד מספקות שירותי טיפול איכותיים למאות אלפי קשישים באמצעות עשרות אלפי מטפלים ומטפלות מסורים, הפועלים לרוב בכל שעות העבודה המתואמות. אם קיימים אירועים חריגים, חברות הסיעוד רואות זאת בחומרה רבה - ומטפלות בהם בהתאם להנחיות המוסד לביטוח לאומי. אין לחברות הסיעוד כל אינטרס כלכלי באי-מתן מלוא שעות הסיעוד שממילא משולמות במלואן, והמטפול מאשר בכתב שקיבל אותן. הסכם שנחתם בעבר עם ההסתדרות לשיפור תנאי העסקת המטפלים והמטפלות לא יצא לפועל בשל התנגדות המוסד לביטוח לאומי. אין שחר לטענה שחברות הסיעוד מערימות קשיים על הפעלת מערכת נוכחות ממוחשבת שתאפשר פיקוח טוב יותר על עבודת המטפלים והמטפלות. נציגינו פועלים יחד עם הביטוח הלאומי להפעל מערכת חדשה כזו, במקום הקודמת שלא התאימה לייעודה".