שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון מתח ביקורת חריפה על בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שזה גזר עונש מקל על שתי מטפלות שהורשעו בהתעללות קשה בחולה סיעודי בן 28, משותק, עיוור ונכה. למרות חומרת המעשה – נגזרו על המטפלות 9 חודשי עבודות שירות בלבד. אלרון, שבחן את ערעורה של אחת המטפלות, קבע: העונש שנגזר קל באופן קיצוני, והוא אינו מבטא את חומרת הסלידה מהמעשים.במרכז פסק הדין עומד מקרה שהתרחש לפני ארבע שנים במרכז יום טיפולי-סיעודי לאנשים עם מוגבלות שכלית ותפקודית. המטופל, בן 28, נכה בשיעור של 100%, עיוור ומרותק לכיסא גלגלים, הושפל במשך דקות ארוכות בידי שתי מטפלות: אוליאנה דרייזיס וטלולה ריי קומסיי.האירוע תועד במצלמות האבטחה: כאשר המטופל צעק, אוליאנה הכניסה לפיו כדור נייר. כשהוציא אותו – דחפה אותו שוב בחוזקה ובאופן ממושך. המטופל ניסה להזיז את ראשו, אך היא המשיכה, ואף רקדה מולו תוך שהיא חוסמת לו את הפה. טלולה, המטפלת השנייה, תיעדה את האירוע, הדביקה חתיכות נייר על פניו של המטופל, והכניסה בעצמה כדור נייר נוסף לפיו.במסגרת אירוע מתמשך, המערערת השפילה את א' עד דק ורמסה את כבודו מבלי להראות ולו טיפת חמלה, כתב אלרון. גם כאשר ניסה בכוחותיו הדלים לחלץ עצמו. המערערת לא התעשתה וחדלה ממעשיה.בית המשפט המחוזי הרשיע את השתיים בהתעללות בחסר ישע בידי אחראי – אך גזר עליהן עונש קל יחסית: 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, 9 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי סמלי של 5,000 שקלים למטופל.אלרון הביע תדהמה מעמדת המדינה, שלא ערערה על העונש: העונש מקל באופן קיצוני ביותר, אין בו כדי לבטא את חומרת הסלידה מהמעשים והוא אינו עולה בקנה אחד עם עקרון ההלימה – אף לא קרוב לכך.על התיעוד כתב כי מדובר בצפייה קשה ומטלטלת בצורה יוצאת דופן, שמתוכה זועק חוסר האונים של א', הניצב חסר יכולת להתמודד עם המערערת ואוליאנה. זעקתו נבלעה ולא חדרה לנפשן של השתיים. עוד הוסיף כי קולו של המטופל, אמצעי התקשורת היחיד שלו, נחסם ונאטם בידי המטפלות דקות ארוכות.בפסק דינו הביע השופט עמדה נחרצת לגבי הענישה הראויה: מן הראוי היה כי המטפלות ירצו עונש מאסר משמעותי של מספר שנות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. לא היה מקום לקבוע מתחם ענישה מקל – ובית המשפט המחוזי, בכך שגה לטעמי.לדבריו, אילו הוגש ערעור מטעם המדינה על קלות העונש, ייתכן שפסיקת בית המשפט העליון הייתה שונה לחלוטין: אחרת, לא היה נגזר עליה עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, אלא עונש של 3 שנות מאסר לפחות. את פסק דינו חתם במסר עלינו להשמיע מסר חד וברור, עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות בגין מעשים שכאלה – אינו משקף את חומרת המעשים, את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, או את המסר העונשי הנחרץ שצריך לצאת מידי בתי המשפט.תגובת עוד אווקה זנה וגלאון קפלינסקי שייצגו מטעם הסניגוריה הציבורית את המערערת: מדובר בצעירה שעלתה לארץ בתחילת מגפת הקורנה והחלה לעבוד כמטפלת במרכז לאנשים עם מוגבלות מבלי שעברה כל הכשרה מינימלית. במהלך תקופת עבודתה זכתה להערכה רבה ולא הוטל בה דופי. האירוע המדובר- מדובר באירוע בודד שנמשך כדקה וחצי לכל היותר ונתון לפרשנות.המטפלת הביעה צער עמוק על הטעות וברור כי הפעולה שביצעה במסגרת הטיפול לא נבעה ממחשבה של התעללות או רצון כל שהוא לפגוע בחניך, כפי שהוצג בחומר הראיון. האירוע המצער הוא תולדה של טעות בשיקול הדעת, חוסר ניסיון והעומס הנפשי הכבד שהייתה מצויה בו בשל הטיפול האינטנסיבי במהלך הקורונה. חבל שבית המשפט בחר להעביר מסר על גבה של מטפלת מוחלשת שטעתה במסגרת הטיפול, ולא שמע את טענותיה בלב פתוח ובנפש חפצה.