מפגש קורע לב באולפן: ריף הרוש מקיבוץ רמת דוד ורעי בירן ממושב שורשים היו החברים טובים. הם הכירו כבר בבית הספר היסודי, חגגו בר מצווה משותפת, נפרדו קצת בתיכון - ואז שוב חזרו זה אל זה בצבא. באפריל אשתקד, נפל ריף, לוחם בהכשרה בביה"ס לקומנדו שבעוצבת הקומנדו, בקרב בח׳אן יונס. הוא היה בן 20 במותו. ביום חמישי האחרון, נהרג סרן רעי, מפקד צוות בסיירת גולני, גם הוא בקרב בח׳אן יונס.
ביום שישי לפנות בוקר, אבי הרוש, אביו של ריף ז"ל, קיבל את הבשורה על נפילתו של רעי - דרך פוש בטלפון. "השם היה נראה לי מוכר", הוא סיפר באולפן. "אבל רק אחרי שהתעוררתי באמת הבנתי - זה רעי. לא הגיוני, ראינו אותו רק לפני חודשיים, באזכרה של ריף. לחוות את הכול מחדש".
אבי נכח בהלווייתו של רעי בירן, והתקשה לעמוד בעוצמת הרגשות. "היו שם אלפי אנשים", הוא תיאר. "אני עומד שם, מסתכל סביב, ורואה את כל מי שאני מכיר - החברים של ריף, המשפחות מהעמק, החיילים של ריף ורעי, חיילים שהגיעו מעזה, מגבולות אחרים. לרגעים הייתי בטוח שאני שוב קובר את הבן שלי".
הוא שיתף בפחד שליווה אותו מאז נפילת ריף - הפחד שגם אחד מחבריו ייפגע. "לא פחדתי להסתכל עליהם בעיניים", הוא אמר. "אבל בכל פעם שראיתי אותם, השפלתי מבט. הפחד הכי גדול שלי היה שיקרה משהו לאחד מהם. וזה מה שקרה. זו מכה גדולה מדי".
באולפן נכח גם אלון נמרודי, אביו של תמיר נמרודי - אחד מ-50 החטופים שעדיין מוחזקים בעזה. בין שני האבות התפתחה שיחה כנה וכואבת. "אני כל הזמן מסתכל על המשפחות של החטופים", אמר הרוש. "הלב שלי באמת יוצא אליכם. אני לפחות יודע - ריף קבור. הוא לא יחזור. אני יכול לנסות לחזור לשגרה. אבל אתם? אתם חיים באי-ודאות. אני לא יודע אם הוודאות שלי היא טובה - אבל קשה לי לחשוב מה אתם עוברים באמת".
אלון ענה בקול שבור: "הקושי שלי לשמוע כמעט כל יום על חייל שנפגע או נהרג חלילה, קורע אותי מאוד, קורע לי את הלב. ומצב החוסר וודאות שאתה מדבר עליו כשאצלנו שבעתיים יותר חמור, אצלנו כמשפחה פרטנית שאין לנו שום דבר שום מידע על תמיר, על הבן שלי שנחטף בחיים בנעלם. אז יש חטופים לצערנו שיש עליהם וודאות ולנו אין כלום".