92 שבועות בדיוק מאז 7 באוקטובר, העצרת לשחרור החטופים התקיימה הערב (שבת) בכיכר החטופים ובה מציינים 4,000 ימים לחטיפתו של סגן הדר גולדין, שנחטף על ידי מחבלי חמאס במהלך מבצע צוק איתן בשנת 2014. את היום ה-4,000 תציין משפחתו של סגן גולדין השבוע.
החטוף אלי שרעבי, שחזר משבי חמאס אחרי 491 ימים ושכל את אישתו ובנותיו, נאם על בימת כיכר החטופים: "אני עומד כאן הלילה – לא בשם תנועה, לא מטעם ארגון ולא כדי לנאום. אני כאן כאלמן. אב שכול. אח שכול. חבר. אזרח".
"ליאן, זכרונה לברכה, אישתי היקרה. אזרחית בריטית שהתאהבה בי. התאהבה בארץ הזו. כל רצונה היה לגדל את בנותינו בשקט, בנחת. נויה ויהל, זיכרונן לברכה, בנותיי האהובות. ילדות שהחיוך, הרגישות והעזרה לאחר היו להן דרך חיים. משפחה שלמה שנרצחה. שנכחדה. חיים שלמים שנגדעו. בית שהתפורר באחת", אמר שרעבי.
"אני עומד כאן לא רק בשביל מי שכבר איננו. אני כאן גם בשביל אלה שעדיין מחכים. בשביל מי שאפשר וצריך להציל! יוסי, זכרונו לברכה , אחי היקר, שצעד איתי בדרך משותפת בתוך קהילת בארי. אח שכולו לב טהור. אשתו נירה, בנותיו יובל, אופיר ואורן, אימו, אחיו ואחיותיו – כולם מצפים להשבתו לקבורה ראויה".
שרעבי התייחס גם לאלון אהל, עימו שהה במהלך ימיו בשבי: "בכל יום שעובר מרגע חטיפתו – תחושת הכאב, האבל והאובדן הולכים ומעמיקים. אלון, חברי הקרוב, האהוב, יפה התואר, אמן בעל נפש אצילה ועדינה מחכה שם במחשכי המנהרה. הבטחתי לך שלא אנוח עד לשחרורך והשבתך לחיק משפחתך. מאז 7 באוקטובר – החיים שלנו חדלו מלהיות חיים. מאות משפחות איבדו את היקר להן מכל. ואחרות – ממשיכות לחיות בתוך המתנה נוראית ומייסרת".
"למי שטוען כי נותרו "חמישים חטופים" שעוד לא הוחזרו הייתי מציע לנסח מחדש, לדייק, 50 משפחות חטופות נותרו בעזה. בני המשפחות שואלים את עצמם בכל רגע ורגע – האם יקירנו מצליח לשרוד את הגיהנום הזה? האם ברגעים אלו הוא נתון בסכנת חיים? האם הוא מורעב? מושפל? מוכה? האם הוא עלול להיעלם לנצח באדמת עזה? אתם מבינים איזה שבר זה?".
"לא נוכל להרשות לעצמנו עוד שתיקה. עוד דחיה. עוד "אחרי שננצח". חייבים לסיים את הלחימה הזו - עבור האחים שלנו, החטופים והלוחמים, עבור העם הזה. הניצחון האמיתי שלנו יהיה כשכולם יחזרו הביתה. כשהילדים יוכלו לשחק ולצחוק עם אבא שוב. כשההורים יוכלו לחבק את בנם האהוב. כשהאחים והאחיות יוכלו לישון בלי סיוטים. כאשר האור יחזור לעיניים של מי שכבר כמעט כיבה אותו. אני חי את השכול. אני נושא אותו איתי לכל מקום – לצד החיים – לא במקומם", אמר שרעבי.
שמחה גולדין: "מאז 7 באוקטובר, אנחנו חברה מפקירה"
שמחה גולדין, אביב של סגן הדר גולדין החטוף בעזה, נאם גם הוא על בימת הכיכר. "לפני 4000 ימים שלח אותנו סגן הדר גולדין, מסיירת גבעתי למסע להשבת חלל לוחם לקבר ישראל, מסע להשבת החברה הישראלית לעצמה. הוא אמר: "יש לך שתי אפשרויות בחיים, להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים" מאז, אנחנו הגולדינים במסע הזה".
"אנחנו לא רק משיבים את הבן שלנו הדר גולדין מידי האויב, אנחנו משיבים את החברה הישראלית לעצמה. וזו דרך ארוכה. אמרנו – מי שלא מחזיר את החללים, ינטוש את הפצועים ויפקיר את החיים. ההנהגה הישראלית הפוליטית, ההנהגה הבטחונית, ההנהגה הדתית לא הקשיבה" אמר אביו של הדר גולדין.
"הם העדיפו את האינטרסים על פני הערכים. הם לא שכחו את הערכים הם החליטו לא לזכור. שילמנו את המחיר ב-7 באוקטובר ביום שמחת התורה, ועדיין 20 חודשים אחר כך, 4000 יום מתחילת המסע, אנחנו חברה מפקירה".
ויקי כהן: "היום הוא היום ה-645 שאני מתגעגעת לחיוך של נמרוד"
ויקי כהן, אימו של החייל נמרוד כהן המוחזק בשבי חמאס מאז 7 באוקטובר דיברה על התחושות הקשות בעקבות הדיווחים על עסקה חלקית. "הבן שלי חייל צה"ל שיצא להגן על אזרחים ב-7 באוקטובר, ונחטף לעזה. היום הוא היום ה-645 שאני מתגעגעת לחיוך שלו".
"השבוע, בשעה שכולם מדברים על עיסקאות-סלקציה, מצאתי את עצמי בבקו"ם, היכן שהמסע של נמרוד הבן שלי התחיל. שם נזכרתי ברגע בו הפך הילד שלי מאזרח לחייל, לבש את מדי הזית שמייצגים עבורי את ערך הערבות ההדדית שבזכותו אנחנו חיים פה במדינת ישראל. נזכרתי ברגע הזה והתבוננתי במתגייסים החדשים, ובעיקר באימהות שלהם, ראיתי את הדאגה והחשש בעיניים שלהן ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי: האם הן בטוחות שמדינת ישראל תעשה הכל להשיב את ילדיהם אליהן?".
"ואז התחלתי לשאול את עצמי: "מתי מדינת ישראל תחזיר לי את הילד שלי? האם עלי לקבל כמובן מאליו את זה שנמרוד שלי יישאר בסוף הרשימה? אז אומרת כאן בקול ברור: אני לא מקבלת את זה בשום צורה. חייל בצה"ל, שנשלח על ידי מדינת ישראל לקרב, הגן בגופו על אזרחים - ונחטף באכזריות, לא שווה פחות מאזרח! אני רוצה את נמרוד שלי עכשיו ולא לחכות לו עוד 4000 יום", זעקה כהן.
אימו של נמרוד סיפרה שבעוד שלושה ימים יציין נמרוד יום הולדת 21. "אני רוצה להזכיר למקבלי ההחלטות את המשפט עליו התחנך כל חייל ומפקד – וגם כל אזרח. משפט שאמר דוד בו גוריון: "תדע כל אם עבריה, שהפקידה את בניה בידי מפקדים הראויים לכך. בעוד שלושה ימים, נמרוד יציין בשבי יום הולדת 21 - גיל שמסמל חופש חסר דאגות, טיול אחרי צבא. אבל נמרוד לא בחופש, עם מלא דאגות, ובטח לא מתכנן את הטיול הגדול".