ויטלי מירן ומשפחתו חזרו לביתם בשלומי במרץ האחרון, לאחר תקופה ממושכת של פינוי לירושלים בעקבות המלחמה. אלא שמה שאמור היה להיות חזרה לשגרה - הפך במהרה לסיוט מתמשך: ארבע הצפות ביוב בתוך חצי שנה, בית שמוצף שוב ושוב בצואה ולכלוך, וריח חריף שלא נעלם גם לאחר ניסיונות חיטוי ממושכים. כל זאת, בזמן שתאגיד המים מעיינות זיו לא מציע פתרון קבוע לבעיה.אשתי לא מספיקה לבכותויטלי מתאר מציאות יום-יומית קשה: אני לא יכול לתאר לך מה התחושה שיש קקי, לכלוך ומים שממלאים את הבית ואת צריכה להתעסק עם זה כשיש ילדים בבית. אני אפילו לא מדבר על הסירחון שאחרי ועל חוסר הבריאות שזה יוצר לנו. כל חומר חיטוי שלא שמתי לא מוריד את הריח. אשתי בבית, לא מספיקה לבכות, וכל יום כזה שיש הצפה בבית, אנחנו לא עובדים כמה ימים.לדבריו, הבעיה החלה מיד עם החזרה לבית: כשחזרנו לבית הוא הוצף יחד עם עוד מספר בתים. כשהתחלנו לתחקר מה הסיבה להצפות, התבררה לנו הבעיה - סתימה בקו ביוב שנמצא ברחוב, בחוץ, מחוץ לבתים.תסכול מול התאגידויטלי מספר על התנהלות מתסכלת מול תאגיד המים: אנחנו התקשרנו מיד לתאגיד המים מעיינות זיו שהגיעו ופתחו את הסתימה ואמרו שהכול בסדר. אני חייב לציין שמרגע הקריאה ועד שהם הגיעו לקח להם יום שלם. הם טענו בהתחלה שהם לא מגיעים כי זאת בכלל בעיה שלנו, לנו יש סתימה בפנים, בתוך הבתים, כאשר אנחנו רואים בוודאות שהביוב סתום בחוץ.לדבריו, רק לאחר שהתושבים התעקשו והפעילו לחץ, הגיעה בלילה ביובית שפתחה את הסתימה כביכול. אך הפתרון היה זמני בלבד.לאחר הצפה נוספת, ביום חמישי האחרון, התעקש ויטלי שיגיע מהנדס מטעם המועצה. צוות העובדים הכניסו מצלמה פנימה ובמצלמה ראו שיש יציקת בטון לאורך מטר שסותמת 75% מהצינור. הנהג של הביובית שהיה שם אמר שהוא לא יכול לטפל בזה כי זה יציקת בטון, אין לו איך לפרק את זה והוא הלך. אין לי מילים לתאר את התסכול, ואני רוצה לראות אם מישהו מהם היה מוכן לחיות בחרא הזה שאנחנו חיים.כל הרהיטים הוצפו והיו מלאים בריח של קקימרים, תושבת נוספת בשכונה, חוותה חוויה דומה. היא חזרה לשלומי בסוף פברואר עם שני ילדיה, בת 10 ובן 11. באותו היום שזה קרה הביובית הגיעה רק ב-11:00 בלילה. הבחור פתח את הסתימה ברחוב, ואחרי זה אנחנו ניקינו את כל הבית, היא מספרת. כל הרהיטים הוצפו והיו מלאים בריח של חרא, הכל היה מסריח. הריח לא עבר, הכל היה מגעיל. זרקנו את הכול ונאלצנו לקנות חדש כי הייתי בטוחה שפה זה נגמר, אבל מסתבר שהסיוט שלנו רק התחיל.לדבריה, ההצפה האחרונה התרחשה ביום שלישי האחרון, באמצע חג ראש השנה: עלה לנו כל הביוב, הכל יצא, כל החתיכות. ביום חמישי לא הלכנו לעבודה ונשארנו שוב כמו בכל פעם.מרים מספרת כי רק לאחר התעקשות והתלונות הבלתי פוסקות שלהם הובאה מצלמה רובוטית לבדוק את הצנרת, וגילו גוש בטון באורך של שני מטרים שחוסם את מעבר המים. אבל מאז שהם מבינים מה התקלה, לא נעשה דבר, היא אומרת.לדבריה, בשיחה עם מנהל התפעול של התאגיד נאמר לה כי מדובר בעבודה של יומיים-שלושה, אך בשל החגים אין אפשרות לבצע אותה כעת. אמרתי לו קיצר אתה מורח אותי. והוא ממשיך בשלו שזה חג והוא לא יכול להביא עובדים... כעסתי נורא, אני ביום חמישי נאלצתי לקחת חופש אחרי ימי חופש של החג, והוא אומר לי שהוא לא יכול לבוא בשישי כי זה יום קצר. איפה נשמע כזה דבר? בקיצור מדובר בתירוצים מפה עד להודעה חדשה. אמרתי לו יום שני הבא זה שוב ערב חג, אז מתי כן תבוא?.היא מספרת על ההשפעה על ילדיה: יש לי שני ילדים, ילדה בת 10 וילד בן 11 שהוא על הרצף וקשה לו עם זה. מריחים את זה בכל הבית. את יודעת כמה גלונים של חומר ושל כלור אני שפכתי בבית? זה עדיין לא עובר הריח.אין לי בית אחר ללכת אליו, מוסיפה מרים בייאוש. לא מספיק שפונינו ולא הייתי בבית וזה לא היה פשוט בכלל, עכשיו אני נאלצת להתמודד עם כזה דבר. אני שבורה ומרוסקת.מתאגיד מעיינות זיו נמסר בתגובה: שכונת יערית מצויה עדיין בתהליך בנייה במסגרתו פועלים קבלנים שונים. לא מן הנמנע כי אחד מהם השליך בטון באופן רשלני לתוך המערכת. השלכות אותו מעשה נתגלו רק לאחר שהתאגיד יזם בדיקה יסודית לאיתור שורש התקלה החוזרת. הסתימה שוחררה במקום והביוב זרם כסדרו.אנשי השטח אף הראו לתושבים במו עיניהם כי הקו פתוח ותקין ואף תיעדו זאת בסרטונים המצויים בידי התאגיד אשר אינם נמסרים החוצה מטעמי צנעת הפרט. מכאן כי התושבים עצמם עמדו על כך שבאותו מועד לא הייתה כל סתימה. מאחר שמדובר היה בחג והעבודות להחלפת מקטע הקו כרוכות ביומיים של חפירה וביצוע אשר היו עלולות לגרום לאי נוחות ממשית הודיע התאגיד כי העבודות יבוצעו מיד לאחר החג.החלטה זו התקבלה משיקול של שמירה על איכות חיי הדיירים בתקופה רגישה זו ולא מתוך הימנעות מטיפול. בשלב זה הקו פתוח ותקין זרימת הביוב מתנהלת כסדרה והעבודות לניקוי יסודי של הבטון מבוצעות על ידי התאגיד. התאגיד יוסיף לעמוד לרשות תושבי היישוב בכל עת מתוך מחויבות עמוקה לשירות מיטבי, לאמון הציבור ולשמירה על איכות החיים בקהילה.