בית הדין למשמעת של נציבות שירות המדינה גזר (היום) את דינו של בכיר במשרד החינוך, שהורשע באחרונה בביצוע מעשים מגונים בשלוש עובדות שהיו תחת אחריותו המקצועית. על פי גזר הדין, נפתלי, ששימש ממונה על החינוך הטכנולוגי במטה משרד החינוך בתל אביב, הגיע ביוני 2021 לבית ספר במרכז הארץ לצורך ביקורת ופיקוח, ובמהלך ביקור זה, בשלושה אירועים שונים, נגע בעובדות באופן מיני וללא הסכמתן.

על פי ממצאי בית הדין, הבכיר נגע באחת מהעובדות בחזה, ובשתי האחרות בישבן כאשר הציג את הנגיעות כ”אקראיות” ו”שגויות”. שלוש המתלוננות העידו בפני בית הדין ותיארו את תחושותיהן ואת הפגיעה שחוו, והציגו ראיות שהמחישו את ההשפעה הנפשית הקשה של המעשים עליהן.

בית הדין קבע כי מדובר במעשים חמורים שנעשו תוך ניצול מרות ותפקיד בכיר, והדגיש את האחריות המיוחדת המוטלת על עובדי מערכת החינוך לשמש דוגמה אישית ולהבטיח סביבת עבודה בטוחה ומוגנת.

"ניצול בוטה של כוח ומעמד"

בנציבות שירות המדינה גרסו כי המעשה חורג מכל נורמה אפשרית בשירות הציבורי. נציג משרד החינוך ציין בבית הדין כי הנאשם פגע באופן חמור בתדמית המשרד ובאמון הציבור, ואמר: "מעשים כאלה אינם יכולים להתקיים במערכת החינוך. החובה שלנו היא להבטיח סביבת עבודה בטוחה ונקייה מהטרדות, לאפשר לעובדות ולעובדים לעבוד בראש שקט".

מנגד, עורכת דינו של הנאשם טענה כי מדובר ב"מגע אגבי בלבד", ללא כוונה מינית מובהקת. עוד טענה כי המפקח הבכיר, אב לשישה ילדים, בן 62 מושעה כבר שלוש שנים מאז התרחשו המעשים - ולכן פיטוריו יהוו "גזר דין מוות כלכלי" עבורו ועבור משפחתו.

בית הדין דחה את הטענות וקבע כי הנאשם היה מודע למעשיו, וכי הנגיעות לא היו אקראיות. בגזר הדין צוין כי "הנאשם פגע פגיעה קשה בכבודן של העובדות, תוך ניצול כוחו ומעמדו הבכיר במערכת החינוך. מעשים מסוג זה מחייבים תגובה חריפה וברורה, כדי לשמור על אמון הציבור בשירות המדינה".

העונש: פיטורים, פסילה לצמיתות - ואיסור עבודה בשירות המדינה

לאחר שמיעת כל הצדדים, קבע בית הדין כי הנאשם ייענש בצעדי משמעת חמורים בהם פיטורים מידיים, פסילה לצמיתות מעבודה במשרד החינוך, ופסילה מלעבוד בכל תפקיד בשירות המדינה עד גיל 67 לצד נזיפה חמורה.

על פי עדותו, נפתלי ראה בתפקידו "מפעל חיים", ואף העיד על עצמו כאיש חינוך ציוני שגידל דורות של תלמידים. כאשר ילדיו משמשים קצינים בצה"ל. אולם, בית הדין קבע כי דווקא בשל המעמד הרם והאמון שניתן בו, חומרת המעשים גדולה יותר.