בישראל נמשכת הבדיקה לגילוי נסיבות מותו של החייל תמיר נמרודי זל, שגופתו הושבה לארץ ביום שלישי האחרון. לפי ההערכות, אחד הכיוונים המרכזיים שנבדקים הוא האפשרות שנהרג כתוצאה מהפצצה של חיל האוויר בנובמבר 2023 על מקום המסתור שבו שהה מפקד חטיבת צפון עזה של חמאס, אחמד ר'נדור. אמש (רביעי) בריאיון למהדורה המרכזית סיפר אלון נמרודי, אביו של תמיר, על התקווה שהחזיקה את המשפחה עד הרגע האחרון.חיסולו של מחט צפון עזה, חודש לאחר פרוץ המלחמה, הביא גם למותם של שלושה חטופים נוספים – רבט ניק בייזר, סמל רון שרמן ואליה טולדנו זל. בצהל ובמכון לרפואה משפטית מנסים כעת להבין אם נמרודי היה במנהרה סמוכה ונפגע כתוצאה מהתקיפה, או שמא נרצח בידי חמאס. במשך חודשים ארוכים לא היה בידי מערכת הביטחון מידע על גורלו של תמיר, ורק עם החזרת גופתו החל התחקיר שנועד לקבוע את נסיבות מותו.לא היה מידע שלילי וזה נתן לנו תקווהאביו, אלון נמרודי, סיפר בריאיון על הרגע שבו קיבל את הבשורה הקשה: בערך ב-02:45 קיבלתי טלפון יחד עם חירות גרושתי מסגנית ראש אכא, הקמן והקצינה המלווה. הודיעו לי שגופתו של תמיר הגיעה לארץ וזוהתה דיי מהר בעזרת צילום שיניים.לדבריו, גם לפני כן חש שמשהו עומד להתרחש: אלה תחושות של אבא. כמו שב-7 באוקטובר הרגשתי שמשהו נורא קורה, גם הפעם הרגשתי משהו. אמרתי לזוגתי שאני לא הולך לישון, ונשארתי ער עד השעה 02:20. 5 דקות אחרי שנרדמתי – הטלפון צלצל.לאורך כל הדרך לא היה אות חיים מתמיר, אבל ידענו שהוא הגיע לרצועת עזה בחיים ונחקר שם, סיפר אלון. עצם זה שלא היה משהו אחר, שלילי, נתן לנו תקווה שהוא חוזר כמו שהוא נחטף. לצערי לא כך היה.אביו של תמיר סיפר שבנו הוחזק בבית בג'באליה שבצפון הרצועה. לדבריו, ב-9 באוקטובר הוא היה שם, וכעבור יומיים התקבלה הנחיה להפגיז את הבניין שבו ידעו שיש קבוצת מחבלים גדולה. זה קרה ב-11:20 בבוקר, כשתמיר היה בפנים.אלון הוסיף כי בנו עבר התעללות בידי חמאס, לאחר שבארגון הטרור סברו בטעות כי הוא בנו של קצין בכיר בצהל: חמאס ברוב טיפשותו חטף ילד בן 18, תמים. בגלל שקוראים לי אלון נמרודי, הם חשבו שהוא נמרוד אלוני, אלוף בצהל. הטעות הזו לא הצילה אותנו ולא הצילה אותו.עכשיו יש ודאות – וזו סגירת מעגל, אבל גם פתיחת מעגל חדש. אנחנו מצטרפים למשפחה גדולה שלא רצינו להצטרף אליה. בקול רועד הוא ביקש לציין: אני מצדיע לחיילי צהל – לנופלים שנלחמו בגבורה כדי להחזיר את החטופים, ולאלה שעדיין נלחמים בעוז למעננו. בזכותם אנחנו יכולים לשבת ולהתקיים במדינה שלנו.