את הסוף הטוב של הסיפור הזה אתם כבר מכירים. אחרי שנתיים בשבי, אלקנה בוחבוט חזר הביתה בחיים – לרבקה אשתו ולראם בנו. ראם היה בן 3 כשאביו נחטף ממסיבת הנובה, שהוא היה אחד ממארגניה, והשבוע נפגשו השניים כשראם כבר בן 5. את השנתיים המייסרות הללו העביר ראם עם אמו, רבקה.רבקה עלתה מקולומביה לפני מספר שנים, בין היתר בשאיפה לגור במקום בטוח - במקום שבו, בניגוד לקולומביה, לא חוטפים אנשים. היא הכירה את אלקנה במספרה והם התאהבו, הקימו בית בישראל, וניהלו חיים מאושרים עד החטיפה. בתחילת הדרך משפחת בוחבוט כמעט לא השמיעה את קולה, מחשש שהדבר ייפגע באלקנה בשבי. לפני שנה החליטו לפתוח את הפה ולצאת למאבק. המצלמה של חדשות 12 ליוותה מאז את רבקה.אלקנה חוזר!, היא מקבלת את פנינו במפגש הראשון לאחר אישור העסקה. חיים שלי בלב, כמה שהתגעגעתי וכמה שחיכיתי. זה הקפוצ'ון האהוב שלו, הז'קט. הינה, יש לו ריח של בית. זה היה מסע של המתנה ופחד. כאב, געגוע. סוף-סוף אני יכולה לשמוע ממנו מה עבר עליו בשנתיים האלה. וגם בזמן הנכון לספר לו מה עבר עליי.כשאלקנה פגש את רבקה בפעם הראשונה במספרה, הוא הביט בה ואמר – 'איתך יהיה לי משהו מיוחד'. הם החלו לצאת, והבחור הירושלמי התאהב בעולה החדשה מקולומביה והיא בו. תוך חמישה חודשים הם התחתנו. אחר כך הקימו בית והביאו לעולם את ראם. כמו שאמרו לי פעם, 'אף פעם לא יהיה לך משעמם איתו', מספרת רבקה.ב-7 באוקטובר פתאום נקרע קרע. אלקנה שעבד בהפקת פסטיבל הנובה נחטף, לאחר שהצליח להבריח חלק מהמבלים אל מחוץ למתחם ולטפל בפצועים. רבקה ישבה בבית וראתה בשידור חי את אהובה נלקח ממנה.אתה הולך להכיר את האוצר שלי, רבקה אומרת כשהיא מוציאה את ראם מהגן. בדרך הביתה ראם מצביע על שלט שעליו תמונתו של אלקנה: הינה אבא. רבקה מאשרת: נכון. כתוב 'מחכים לך בבית'.בבית היא משתפת: קשה לי לראות את כל ההתפתחות שלו, ואבא מפספס את זה. זה משחקים של בנייה, זה עוד יותר קשה. זה משחקים של ילד ואבא. לאט-לאט אני גם לומדת איתו לעשות את הדברים האלה. לא היה פשוט לצאת מאזור הנוחות, אפשר להגיד. זה כאילו להפוך להיות הורה לבד, אתה מבין?.תוך כדי השיחה ראם מושיט לרבקה כיסא.נראה שיש מישהו אחר שלמד לדאוג לרבקה בתקופה הזאת.כן, הוא שומר הראש שלי.גיבור של אבאבינואר 2025 הגיעה רבקה לראשונה לנאום בכיכר החטופים. לפני שעלתה לבמה היא סיפרה: אספתי הרבה כוחות בשבילי להגיע לכאן היום. אני קצת כאילו אומרת, 'וואי, אני קצת אתבלבל בנאום...' וכולם אומרים לי – 'אפילו אם תתבלבלי אלף פעם, העם איתך'. וזהו, זו הצעקה שלי עכשיו, ויש לי עוד כוחות, וממשיכה במאבק. לא אוותר על בעלי.בנאום בכיכר אמרה רבקה: אלקנה רצה חיים מאושרים בשבילנו. לטייל בעולם ולגדל את ראם באהבה. גם ברגעים האחרונים של החופש, במקום לברוח, הוא בחר לעזור לאחרים. אף פעם לא אוותר עליך. אל תישבר, אהוב שלי, עוד מעט אתה בבית.בעסקת החטופים השנייה, בתחילת 2025, רבבות זוגות עיניים ישראליות צפו באוהד בן עמי משתחרר מציפורני חוטפיו ושאבו מכך תקווה, אולי הקלה. אבל רבקה ראתה בו, מעל הכול, האיש ששהה בשבי לצד בעלה - שספר איתו את הדקות שנוקפות באיטיות מזוויעה. היחיד שבאמת יודע מה שלומו.רבקה נפגשה עם אוהד ושמעה ממנו על השבי. אוהד סיפר: כשיצאתי, אני חושב שכולם ראו איך אני נראיתי. אני חושב שאם הייתי נשאר שם עוד כמה שבועות, אני לא יודע אם הייתי שורד. כבר הגוף מתחיל לאכול את עצמו, זה נורא. והיו לו (לאלקנה) שם מצבים שגם מבחינה נפשית היה לו מאוד קשה, וגם מבחינה פיזית.אוהד הוסיף: כשיצאתי, הוא נתן לי פשוט חיבוק והוא פשוט לא הרפה, אני חושב, איזה כמה דקות, והוא השביע אותי, הוא אמר לי, 'אתה חייב לספר לרבקה כמה שאני אוהב אותה, כמה שהתגעגעתי אליה כמה שהיא חשובה לי'. הוא דיבר עלייך ועל ראם כל הזמן. הוא אמר לי, 'תגיד לראם, הוא הגיבור של אבא. אבא יחזור וייקח אותו'.רבקה התרגשה: זה המשפט שלו, 'גיבור של אבא'אוהד אישר: כן, 'הוא גיבור של אבא'.אני רואה את התסכול שלו, ואני מרגישה אותו כל יוםבמרץ 2025, לאחר עסקת החטופים השנייה, ישראל חזרה ללחימה. רבקה פגשה אז את רוחמה, אימו של אלקנה. רוחמה אמרה: תקשיבי, בוקר לא קל. את יודעת, הוא אמר, אדון טראמפ, 'ייפתחו לכם שערי הגיהינום'. לי נפתח היום שערי הגיהינום. היום אני מרגישה עוד יותר קשה. אלקנה היה צריך להיות איתנו כבר.רבקה סיפרה לרוחמה: היום זה הרגע שראם צריך לשמוע את המילה 'חטוף' ושאבא נמצא בעזה. לספר לו את האמת. לספר לו את האמת, את המציאות, ולמה אבא שם ולמה אי אפשר להביא אותו.רוחמה: חיים שלי, אני אוהבת אותך. ואת חזקה, ואת לביאה. שנה וחצי בלי אבא זה לא פשוט.במאי 2025 הופיע סרטון של אלקנה מהשבי, שבו הוא זועק: נחנקתי, נחנקתי, אני רוצה לצאת. בבקשה מכם, תעזרו לי, אני מתגעגע לאישה שלי, לבן שלי, לכולם. למה האישה שלי לבד? למה הבן שלי לא יכול להגיד 'אבא'?.רבקה אמרה לאחר שראתה את הסרטון: הוא לא נראה טוב בכלל. הוא נראה מאוד כועס. מאוד עצבני. הפנים שלו נפוחות. אני רואה את התסכול, אני מרגישה את זה כל יום. כל יום. ולמה זה קורה לו, למה... למה הוא לא ברח, למה לקחו אותו ולמה הוא סובל כמו שהוא סובל.במהלך החודשים הארוכים רבקה הסתובבה בעולם ודיברה על החטופים ועל אלקנה – בין היתר בקולומביה ובצרפת, וגם באומות המאוחדות. נסעתי לאום, דיברתי על בעלי. וכשחזרתי, חזרתי למציאות שהבן שלי מאוד דאג, היא משתפת.רבקה: התגעגעת אליי, נכון?.ראם: חשבתי שאת חטופה.רבקה: חשבת שאני מה?.ראם: את חטופה.רבקה: אוי ואבוי לי.ראם: גם בכיתי בלילה.רבקה: בוא, בוא, בוא, אני אחבק אותך, בוא. אתה יודע שאני אוהבת אותך הכי הרבה בעולם, אימא פה, אימא לא עוזבת אותך. ואבא, בעזרת השם, גם הוא יחזור בקרוב.לכולם יש תקווה שהוא יחזור – אבל אני גם חושבת מה יקרה אם לאהימים הם ימי תקווה של חודש יולי. צוותי משא ומתן נמצאים בדוחה ומשפחות החטופים מרשות לעצמן להתחיל לדמיין את החיבוק שייתנו לאהוב כשיחזור. אבל לפתע, רבקה מקבלת הודעת וואטסאפ מהצוות של גל הירש. סוכם כי צוות משא ומתן משא ומתן ישוב ארצה להתייעצות, היא מקריאה. אין עסקה. שזאת הייתה התקווה שלנו, שתקרה עסקה, ועכשיו הם חוזרים. זה אותו סיפור שחוזר על עצמו, זה כאילו דז'ה וו. אני למזלי פה עם הילד. אוטוטו הוא ילך לישון, אני מתפרקת. לא יכולה להתפרק לידו.בבית היא משתפת בדמעות: אין לי כוח. תראה, זו שיחה שאני יכולה לפתוח עם הפסיכולוגית שלי, על הפחדים, הדאגות. לכולם יש תקווה שהוא יחזור, אבל מצד אחד אני גם חושבת מה יקרה אם לא. אם הוא יחזור. אם הוא לא יחזור או אם הוא יחזור מת. תמיד חושבת על הדברים האלה. ברגעים הכי קשים שאני עוברת, שאני מרגישה לבד. כן. זה מחשבה לגיטימית, שכואבת, שמפילה אותי.זה לא חטא לאבד תקווה לפעמים כשנמצאים במצב כמו שלך. זה לגיטימי .אני יודעת. אבל תמיד אני יוצאת לא בסדר כשאני חושבת על הדברים האלה או כשאני אומרת את זה בקול רם.שנתיים חלפו מאז שאלקנה נחטף, מאז שבני משפחתו יצאו לדרך בלתי נודעת של כאב וגעגוע, נאבקים באופן יום-יומי, שומרים על תקווה שמאיימת לגווע. ואז, באופן כמעט פתאומי, קיבלה רבקה את ההודעה: אלקנה שלה חוזר.היא מספרת לראם: הרעים דיברו עם הטובים... ואבא חוזר הביתה.ראם תוהה: עכשיו?.רבקה: זה ייקח עוד יומיים-שלושה, אבל אבא חוזר. אבא חוזר הביתה.ראם: אז הוא יושב ומחכה?.רבקה: הוא מחכה.ראם: הוא הולך?רבקה: כן, הוא בחיים.ראם: תגידי לסבתא?.רבקה: סבתא יודעת. אתה מבין שאבא חוזר הביתה? אתה מבין את זה? נכון? חיים שלי.מה למדת בשנתיים האלה ?למדתי להעריך את מה שאנחנו רואים כל יום ונראה הכי מובן מאליו, לקום בבוקר, לשתות קפה עם בעלי. זה לחוות את החיים, מה שבאמת שווה בחיים, הם לא הדברים הפיזיים. ברגע שאלקנה יחזור, זה התקומה שלי.