שורד השבי אלי שרעבי התראיין אמש (שלישי) לראשונה בהדורה המרכזית, לאחר השבת גופתו של אחיו יוסי מהשבי, ואחרי המפגש הראשון שלו עם אלון אהל שעימו היה בשבי. הוא ילד מדהים, חזק, שורד, אלוף. חיבקתי אותו המון, אמרתי לו כמה אני גאה בו, אמר שרעבי. אני הייתי שם בשבילו והוא היה שם בשבילי, ואני הכי שמח בעולם על הקשר הזה בינינו, הוא הוסיף.אלי שרעבי נחטף מביתו בבארי. אשתו ליאן הגיעה להתנדב בקיבוץ ב-1995, התאהבה - ונשארה. היא נרצחה בשבת השחורה יחד עם בנותיהם יהל בת ה-13 ונויה בת ה-16. גם אחיו יוסי, שגר בשכנות אליו נחטף לעזה, אך לפי תחקיר צהל הוא נהרג בסבירות גבוהה כתוצאה מתקיפה ישראלית. אלי שוחרר בעסקה ב-8 בפברואר השנה, יחד עם אוהד בן עמי חבר קיבוצו ואור לוי שנחטף ממיגונית המוות סמוך לרעים.רוצים לשמוע מה שלומך ומיד נדבר על המפגש שכל-כך חיכית לו עם אלון אהל, אבל אם אפשר לשאול על סגירת המעגל שלך ושל המשפחה שלך עם הזיהוי של יוסי.משפחת שרעבי חיכתה שנתיים בתוך סיוט בתוך מאבק לסגירת המעגל הזאת. היא ידעה הרבה מאוד מכאובים בדרך ואנחנו מאוד זכינו לפחות לרגע הזה שיוסי חוזר אלינו לקבורה ראויה. עכשיו יהיה לבנות שלו ולאשתו ולכולנו קבר לבכות עליו. זה היה חשוב לנו מאוד אנחנו יודעים ורואים כמה בעיה יש בהחזרת הגופות האחרות וזה מאוד מאוד כואב ובעייתי.יוסי היה עם כמה צעירים בשבי. אופיר אנגל סיפר: 'הוא שמר עליי, הגן עליי, הרגיע אותי. לא הייתי מסתדר בלעדיו'. ספר לנו עוד קצת על אח שלך.זה ממש לא מפתיע. מה שאופיר סיפר זה יוסי. הלוואי שהיו מפגישים אותנו ביחד, הייתי מנער אותו ואומר לו תפסיק לוותר על עצמך ותתחיל לשרוד בשביל לחזור לאשתך ולבנות שלך. הלוואי והיו מפגישים אותנו, הייתי יכול להגן עליו קצת יותר. יוסי מדהים. תמיד נתן מעצמו לאחרים, אדם משכמו ומעלה. חבל שזה הסיום שלנו בבארי. זה פשוט נורא בעיניי.אמרת היום שתמשיכו להילחם עד שכל הגופות של החטופים החללים יחזרו הביתה.כמובן, מבחינתנו זה לא תם עד שאחרון החטופים חוזר. הסיכה ממני לא תרד, עד שאחרון החטופים יחזור. על זה דיברנו כל הזמן. זה מה שעם ישראל צריך, את סגירת המעגל הזו. של כולו. על מנת לחזור ולהחלים מהטראומה של 7 באוקטובר.זה עניין משפחתי להגן על אנשים אחרים? כי לך היום יחסים מאוד מיוחדים, והגנת במידה רבה על אלון אהל. כל מי שקרא את הספר שלך יודע את הקשר המיוחד שנרקם בין שניכם. היום פגשת אותו, ספר לנו איך הייתה הפגישה הזו.הייתה פגישה כמובן מרגשת מאוד, לא אכנס לפרטים שלה, זה בינינו. ילד מדהים, חזק, שורד, אלוף. חיבקתי אותו המון. אמרתי לו כמה אני גאה בו. אני הייתי שם בשבילו והוא היה שם בשבילי ואני הכי שמח בעולם על הקשר הזה בינינו, על זה שהוא חזר למשפחה שלו שיוכלו לחבק אותו. משפחה שנלחמה עליו בחירוף נפש, אימא ואבא שחרשו את העולם בשביל להחזיר אותו אני כל כך שמח בשבילם. פגשתי אותם היום, חיבקתי אותם, וזה באמת היה חשוב לי.איך מצאת אותו מבחינה נפשית וגופנית? הופתעת לטובה?כמו שאמרתי, אני רואה בחור חזק, אופטימי. אני בטוח שיש לו עוד דרך לעשות, זה תהליך, זה לא זבנג וגמרנו. זה לא חמישה או עשרה ימים בבית חולים. קודם כל יטפלו בו מבחינה פיזית ומבחינה נפשית, הוא יהיה עטוף עוד הרבה זמן, כמוני. הוא צריך לחבק את הטיפול הזה על מנת לחזור לחיים כמה שיותר חזק, כמה שיותר נכון, כמה שיותר חיובי, ואין לי ספק שהוא יעשה את זה.הוא בחור צעיר ומדהים, ואתם עוד כולכם תראו מי יצא משם מבית החולים. אתם תהיו עדים לאופי המדהים שלו, לאיש, לאומן, לחיוך המבויש והמדהים שלו, ילד יפה תואר. אני אוהב אותו מאוד.זה קשר שאנחנו באמת לא יכולים להבין אותו, שתי נשמות שמוצאות אחת את השנייה בחושך, אתם נפגשים היום שוב באור. אני מניחה שיש לכם גם תוכניות להמשך.יש לנו המון תוכניות, וגם היום דיברנו על התוכניות האלה, שחלקן כבר עשיתי לבד והוא יודע אותן. אמרנו שנעשה אותן ביחד שוב, ובאמת המון-המון תוכניות, גם אם זה קשור לבישולים ואם זה קשור לאיפה אני גר ואיפה הוא יגור, ואיזה רכב הוא יקנה. מה בא לו ומה החלומות, ועם מי בא לו לנגן ואמרתי לו שכל העולם מחכה לנגן איתו ביחד. הלוואי וזה יקרה והוא יהיה פנוי לזה, והוא יהיה חזק לזה אתם תראו במה מדובר.אני מניחה שאתה יודע יותר טוב מכולם מה להגיד לאלון וגם לחטופים שחזרו, עצות מה לעשות בדרך הזו, זו דרך לא קלה.בעיקר לתת זמן לעצמם, לתת לאחרים לחבק אותם, לעזור להם, לדעת שעם ישראל רוצה רק לחבק אותם. אני מחבק את זה בשתי ידיים, את האהבה הזאת. זה עוזר לי המון. אני חושב שהוא צריך לעשות את זה, גם אלון וגם החטופים האחרים. בעיקר להתרכז בהחלמה שלהם, לא לתת לרעשי רקע להפריע להם, לא לתת לתקשורת יותר מדי לבלבל אותם.אלון היה המום מכמות האנשים שחיכו לו בבית החולים. זה מעבר חד ודבר שצריך להתרגל אליו. אני תוהה אם אתה התרגלת לזה.אני ממש לא התרגלתי לזה, זה עדיין מפתיע אותי העוצמות של הדבר הזה. אנשים פונים אליי, לפעמים נשברים מולי, זה דברים שאתה לא יכול להתרגל אליהם. זה מפתיע, זה מחמם את הלב. אני אוהב לחבק ואני מרגיש שאני מקבל המון כוח מעם ישראל, אני מודה לעם ישראל. שמעתי מאלון כמה הוא רוצה להודות לכולם, זה רגש מאוד טבעי וברור. ברגע שאתה יוצא מהחושך הנוראי הזה של שנתיים בשבי, אני בטוח שכולם רק רוצים להודות למי שהוציא אותם משם, למי שעזר להם. אני מודה לעם ישראל על כל יום שהיה שותף לזה בהחזרתי הביתה, כמובן לחיילים שלנו שנלחמו, הסדיר והמילואימניקים שעזבו את הבית למאות ימים. אין לי מספיק מילים להודות להם על הנטל, על ההקרבה, הם מדהימים.אני תוהה אם עקבת אתמול אחרי השחרורים.מעט, כמה שהיה לי זמן. נחתתי בבוקר מארצות הברית, חלק מהדברים ראיתי, כמובן שאת אלון היה לי מאוד חשוב לראות. ראיתי אחרי זה קצת חיבוקים של משפחות עם החטופים שחזרו, זה מאוד מחמם את הלב, מרגש לראות אבא שמחבק את הבנות שלו, זה מדהים בעיניי.