במזרח ירושלים מתרחשת מהפכה שקטה: הנשים הערביות בעיר יולדות פחות, לומדות יותר - אך רק אחת מכל שלוש משתתפת בשוק העבודה. מחקר חדש של מכון ירושלים למחקרי מדיניות שמתפרסם היום (חמישי) ב-N12 חושף את הפער בין ההתקדמות בהשכלה לבין המציאות הכלכלית והחברתית שעדיין משאירה רבות מהן מאחור.לפי המחקר של דר אמנון רמון, שיעור הפריון הכולל של נשים ערביות במזרח ירושלים, בדומה למגמה המאפיינת את כלל החברה המוסלמית בישראל ובעולם הערבי, נמצא בירידה: מ-8.9 ילדים לאישה ב-1967 ל־2.74 ב-2023. נתון זה מצביע על כך שבשונה מבדורות הקודמים, תכנון ילודה ושימוש באמצעי מניעה הפכו מקובלים במשפחה הערבית במזרח ירושלים.עוד עולה מהמחקר כי שיעור ההשתתפות של הנשים המזרח ירושלמיות בכוח העבודה, בגילי העבודה העיקריים 64-25, עודנו נמוך. בהשוואה לנשים בחברה הערבית בישראל - 30% במזרח ירושלים, לעומת 48% בחברה הערבית בישראל בשנת 2024.אין במזרח ירושלים נשים העובדות בדרג הבכיר ברשויות הישראליות, אם ברמה העירונית ואם בממשלתית. זאת בשונה מהמצב ברשות הפלסטינית, שם יש כיום לנשים נציגות מרשימה במרחבים שהיו נתונים במשך עשורים רבים לשליטה גברית.מספר תיקי הגירושים וההפרדה בבית הדין השרעי במזרח ירושלים צמח מ-160 בשנת 1990 ל-1,199 ב-2022 - עלייה של יותר מפי 7 על פני התקופה.במקביל, ניכרת עלייה בשיעור הרווקות של בנות 29-25 בקרב ערביות מזרח ירושלים, מ-14% בשנים 2014-2012 ל-26% בשנים 2023-2021; וירידה בשיעור הנשואות בגילים אלו בין אותן תקופות, מ-82% ל-85.68% נתונים אלו מצביעים על עלייה מתונה בגיל הנישואים ועל הצטמצמות התופעה של נישואי קטינות.מהמחקר של דר רמון אף עולה כי ניכר גידול של 200% במספר משקי הבית שבראשם עומדות נשים (גרושות, אלמנות, רווקות), מ-8,541 בשנת 2012 לכדי 17,448 ב-2023, 16% מתוכן נשים גרושות.ישנו גידול במספר הילדים ובני הנוער הנמצאים במצבי סיכון והזנחה (כ־2,400 בשנה), גידול במספר הילדים המופנים למסגרת חוץ ביתיות (כ־450 בשנה) ועלייה במספר מקרי האלימות כלפי נשים בתוך המשפחה (460 נשים מוכות פונות מדי שנה לטיפול שירותי הרווחה).דר אמנון רמון, מחבר המחקר ממכון ירושלים למחקרי מדיניות, מסר: כפי שאי אפשר להתעלם מהצרכים של 40% מאוכלוסיית ירושלים, תושביה הערבים-פלסטינים של העיר - אי אפשר שלא להתייחס לצרכים המיוחדים של הנשים הערביות, המהוות כמחצית מן האוכלוסייה הערבית בעיר.המלצה המרכזית של המחקר היא להעמיק בחקר ובחשיבה על תהליכים חברתיים אלה סביב הסוגיות של חינוך והשכלת נשים, תעסוקת נשים, חלוקת התפקידים בתא המשפחתי, קידום מעמד הנשים וההנהגה הנשית במזרח ירושלים, מתוך תפיסה שאולי דווקא הן יביאו את השינוי, הוא סיכם.