במהלך שמחת תורה תוכננה בחניון רעים, המקום שבו התקיימה מסיבת הנובה ב-7.10, אירוע הקפות לציון שמחת תורה. מאות אמורים היו להגיע למתחם, אך מתיעודים שהופצו ברשתות החברתיות עולה שהאירוע יצא משליטה. אלפים פקדו את המקום, שהפך לאתר הילולה רועשת בלב מתחם ההנצחה. ניצולי נובה ומשפחות שכולות זעמו על התיעודים של האירוע ההמוני, הרועש והשמח במקום שבו נרצחו מאות צעירים, דווקא במועד ציון שנתיים לטבח.חשבתי שאני מגיעה לטקס זיכרון, סיפרה אחת הנשים שנכחה במקום ועזבה בדמעות. הגענו בבוקר עם נרות ופרח לשים ליד שלטי ההנצחה. אבל כשהתקרבנו – שמענו מוזיקה, אנשים שרו ורקדו, הילדים שיחקו בכדור. אני חושבת שאפילו ראיתי מנגל שהונח שם ליד אחד האוהלים. עמדתי שם קפואה. הסתכלתי על האתר, האנדרטה החיה הזאת, אדמה שספגה דם של צעירים שבאו לרקוד בשביל החיים, ולא הצלחתי להבין איך זה קורה. איך אף אחד לא עוצר את זה. איך אנשים לא מרגישים שהם דורכים על זיכרון. אתה עומד במקום של מוות ושומע אנשים צוחקים. זה בלתי נתפס. פשוט קמתי והלכתי, עם דמעות בעיניים.כאמור, בקרב המשפחות השכולות ושורדי הנובה הזעם עצום. עשרות הודעות הופצו בקבוצות של חברי קהילת השורדים ובני משפחות של נרצחים בנובה. אח שכול כתב: אני כותב את זה מתוך כעס בוער, כי יש דברים שפשוט אי אפשר לשתוק עליהם. ברעים, המקום שבו נטבחו מאות צעירים, המקום שבו נרצחו אחותי, גיסי, דודי, חברים, שם הוקמו אוהלים, נערכו פיקניקים והילולות. שירים, מוזיקה, מנגלים, אנשים מחייכים. כאילו זה עוד פארק, כאילו שם לא התרחש אחד הפשעים הקשים בתולדות העם שלנו. איך אתם לא מתביישים? איך אתם מעיזים לקרוא לזה 'שמחת תורה', כשזה היום שבו אלוהים עצמו בכה איתנו? המקום הזה הוא בית עלמין פתוח.הוא הוסיף: נותרו שם נשארו חיים, נקברו שם חלומות. ואתם הפכתם את המקום לפארק נופש. לא יעלה על הדעת לערוך טקס שמח באושוויץ, ואף אחד לא היה מעז לעשות מנגל ליד קבר אחים. אז למה פה זה מותר? למה פה הכול פרוץ, למה הכאב שלנו שקוף?.אם יש משהו אחד שצריך להיות ברור, כתב אחד הניצולים, רעים אינה אתר תפילה, לא פארק ולא חניון. זו אדמה קדושה, מקום של דממה וכאב שאין לו מנוח. ומי שצריך לקבוע מה ייעשה בה – אלה המשפחות, לא הפקידים.מעמותת קהילת שבט הנובה נמסר בתגובה: אתר רעים הוא המקום שבו נרצחו, נשרפו חיים, נאנסו, נחטפו ונטבחו מאות מחברינו ובני משפחתנו. אנחנו לעולם לא נשכח זאת! אנו מצפים גם מהמדינה והרשויות הרלוונטיות לזכור זאת ולנהוג בהתאם על כל המשתמע מכך. כמו כן, אנו בקהילת הנובה בוחנים את האפשרות האופרטיבית והמשפטית לקחת אחריות ולקחת חלק פעיל ומשמעותי בכל מה שקשור לניהול אתר הטבח בחניון רעים.לפני ארבעה ימים קהילת שורדי הנובה עברה טלטלה. רועי שלו, ניצול מסיבת הנובה ואחד ממקימי הקהילה, שם קץ לחייו. רועי נפצע במהלך הטבח, בת זוגו מפל אדם זל נרצחה לנגד עיניו וכך גם חברתו הטובה ביותר. שבועיים אחרי 7.10 אימו שמה קץ לחייה. לפני שביצע את המעשה, כתב פוסט ברשת אינסטגרם. חבריו וקרוביו ניסו לאתרו, אך ללא הועיל.אם זיהיתם מישהו שזקוק לעזרה נפשית, אנא דווחו באופן מיידי למשטרה, לנו - עמותת הנובה ולגורמי הסיוע הנפשיים:ערן בטלפון 1201 ובלינק עמותת סהר בטלפון 055-9571399 או באתר עמותת נטל בטלפון 3362* או באתר עמותת לב בט וח: תמיכה מקצועית בשורדי המסיבות בעוטף עזה