שר הפנים אריה דרעי אמנם הבהיר אתמול (שני) כי לא יגורשו לרואנדה מבקשי מקלט שהם בעלי משפחות או נשים וילדים, אך בין הצעירים הרווקים שמתגוררים בארץ והם מועמדים לגירוש ישנם כאלה שהגיעו לישראל בגיל צעיר, גדלו פה וכעת כבוגרים הם חשים ישראלים לכל דבר. השפה היחידה שהם דוברים היא עברית והם חוששים מן הרגע שרשויות האכיפה ידאגו לכך שהם יעלו למטוס ויעברו למדינה שאין להם כל קשר אליה.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אחד מאותם צעירים הוא סיימון טספהמהרט, שהיגר מאריתראה לישראל לבדו בגיל 14, לפני שמונה שנים. כמו רבים מבני הקהילה הוא עובד בארץ - מה שהופך אותו למעומד לגירוש לאוגנדה או לרואנדה. בשיחה עם חדשות 2 הוא מספר על התחושות שלו כמי שסימן שאלה גדול מרחף מעל עתידו.
"זה מפחיד אותי ממש. ללכת למדינה שאני לא מכיר, מדינה שהיא זרה כמו רואנדה, שאני לא דובר את השפה שלהם ואני לא מכיר את האנשים. אני גם מפחד על העתיד שלי", הוא אומר.
גם ברהה גונצאה, אריתראי בן 20 המועמד לגירוש, משתף בתחושותיו ומבהיר כי היה מעדיף להישאר בכלא ובכך לשמור על חייו, על פני גירוש אל הלא נודע: "הייתי מעדיף להישאר בכלא, לפחות להישאר בחיים". גם הוא היגר לישראל לבדו. הוא בן 22, עובד במסעדה של אייל שני ובקשת המקלט שלו נדחתה והוא מוגדר מהגר עבודה.
"באריתראה אני ראיתי את החיים", הוא משחזר. "ראיתי איך אנשים עוצרים אותם על שום דבר ולא חוזרים. אי הוודאות הזאת - אני לא יכול להרשות לעצמי. ישראל היא המקום היחיד שהרגשתי בו מוגן ולא פחדתי".
נזכיר כי על פי הקריטריונים של משרד הפנים, מי שלא הגיש בקשת מקלט עד סוף השנה שעברה, או שבקשת המקלט שלו נדחתה, ייאלץ לעמוד בפני האופציה של כלא או גירוש לאפריקה. מאחר שנשים לא יגורשו, יהיו גם כאלה שעלולים לעזוב את אמם. אבל יוהנס, בן ה-19 הוא אחד מהם.
"היא מפחדת, היא בוכה כל הזמן שלא יפרידו אותנו, בינינו", הוא אומר. "זה מלחיץ אותה נורא, גם אותי מלחיץ כי אני לא מכיר אף אחד חוץ מאמא שלי. אני לא יודע לעשות כלום בבית, אמא שלי עושה הכל".
החלטת הממשלה עברה את מבחן בג"ץ והגירוש ייצא ככל הנראה לדרך, באחד באפריל.