אולי ככה צריך לעבוד - לקחת אותם מהדירות המתפוררות שלהם ולהעלות אותם אחד אחד לקריית הממשלה. דורה רוט דיברה השבוע מדם לבה ופתאום כולם הקשיבו. הבנו שצריך לזמן את הניצולים הקשישים לשר הרווחה החדש של מדינת ישראל מאיר כהן, כדי שישמע מהם מה זה לעבור גיהינום - ואז לעבור עוד אחד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
ראשונה דיברה רות קריגר, בת 85: "אהבנו ובנינו את הארץ, הכל עשיתי, גידלתי פה שני בנים שהיו במלחמות והיום אני לא יכולה להביא מתנה ליום הולדת לנכדים, אני מתביישת. נכדים שלי באים ואני בורחת, אני מתביישת מהם כי אין לי אפשרות. אני הולכת לקנות תרופות אז אני מוותרת על חלק מהתרופות. מאיפה אני אקח 500 שקל?".
השואה תפסה אותה בדרך לבית הספר כשהייתה בת 9: "הלכתי עם אבא שלי לחפש אוכל ושמעתי יירה ונורא נבהלתי. הסתכלתי וראיתי את אבא שלי בשלולית דם והתחלתי לברוח וראיתי שני חיילים שלקחו אותו וזרקו אותו לעגלה ושם היו ראשים וידיים ורגליים. אני ברחתי ויהודי רץ אחרי ואמר לי 'ילדה בואי הנה מהר', הוא אמר לי 'ג ניסן', להדליק נר, ואני שומרת עליו כמו על העיניים שלי".
ב-1952 חתם בן גוריון על הסכם השילומים עם גרמניה כדי להבטיח את שרידות המדינה הצעירה. ישראל קיבלה מיליארדי מרקים בכסף ובסחורות ומדם שישה המיליונים נבנו פה תשתיות וצבא. חלק מהמיליארדים התקבל כדי לשמש לצורכיהם של הניצולים במוסדות רפואיים ושיקומיים. מחציתם חיים כיום בעוני - את הכסף לקחנו ואת הניצולים - הפקרנו.
עיוורת ובקושי הולכת: "אני מול ארבעה קירות"
"שלשום לא היה לי כוח ללכת לקנות לחם במקרה, בדרך כלל יש לי תמיד כמה פרוסות לחם ולא היה לי כוח אז דיברתי לעצמי ואמרתי 'פולה, ככה את תתפגרי'". פולה כ"ץ בת 85, חולה ובקושי הולכת, עיוורת וחיה לבד בלי מטפלת. מתנדבים מארגון "שורשים של נתינה" מנסים לעזור כמה שאפשר. "זה לוקח הרבה זמן אני ממששת בידיים והרבה פעמים אני גורבת שתי גרביים שונות ולא מוצאת את הנעליים אבל מה עלי לעשות? אני בכיתי".
את השואה עברה בבריחה מפולין לאוקראינה וגם בארץ לא נפסק הסבל שלה לרגע. דקות הנחת היחידות בחייה בשנים האחרונות מאז שאיבדה לחלוטין את ראייתה, היו חזרות המקהלה - אבל עכשיו גם זה נלקח ממנה: "ביקשתי אבל שום דבר לא עוזר. אני כבר לא הייתי במקהלה שלושה חודשים כי הוא לא מרשה לי לבוא בלי מטפלת, זה הדבר היחידי שהלכתי וראיתי אנשים. אני רק בארבע קירות".
עובד בבית קפה תמורת אוכל
אין נתונים אמיתיים לגבי מספרם של הניצולים, אבל כסף דווקא יש: יש חצי מיליארד שקל אצל הקרן לרווחת ניצולי השואה ושר האוצר החדש הורה להעביר עוד חצי מיליארד שקלים לשעות סיעוד ותרופות. הבעיה היא שיש גם המון עמותות, גופים, משרדים והרבה מדי ידיים בוחשות בכסף והוא לא מגיע לפולה העיוורת, לא לרות שמתביישת בעונייה מהנכדים שלה ולא ליוליוס מאיר בראון, בן 76, שהיה ילד בגטו לודז'.
שני הוריו נרצחו והוא עלה על הקרון אל המוות: "כשהרכבת התחילה לנסוע לאט לאט אני עמדתי ככה, שברתי עצים ובאחד הסיבובים צנחתי למטה. המזל שלי זה שזה היה הקרון האחרון. נשבעתי לעצמי דבר אחד שאני יותר לא אהיה רעב. היום אני עובד בבית קפה, אני עובד לא תמורת משכורת אלא תמורת אוכל. נותנים לי לאכול כמה שאני רוצה ומה שאני רוצה ומרשים לי לקחת פעם בשבוע ירקות הביתה שאין לי כסף, אני כל הזמן רק במינוס, באוברדראפט, אי אפשר להתקיים מ-3,500 שקל".
הוא הוסיף: "החלום שלי הוא שיהיו לי שיניים כמו שהראו בטלוויזיה את הבנאדם שתוך יום אחד השתילו לו את כל השיניים, בערב הוא כבר נגס בתפוח ואמרתי לעצמי איזה כיף הלוואי והיה לי את התענוג הזה שאני יאכל סוף סוף תפוח עץ ולא רסק".
ברטה נדרשה לעזוב את דירתה
"10 שנים לא הייתי בירושלים", אומרת ברטה שפורן, בת 93 - אלמנה וערירית. היא זוכרת הכל לפרטי פרטים, זוכרת איך הגרמנים הרגו את סבא וסבתא, איך ירו בדודה שלה שגם שמה היה ברטה ובילדה של בת ה-10 ורק קרעי תמונה בודדים נותרו מהדודה וברטה ציירה אותה על פי קרעי הצילום ומהזיכרון כדי שיישאר איזשהו דיוקן. עכשיו בעל הבית רוצה להוציא אותה מהדירה - כי צריך להרוס את הבניין.
"יש לי עובדת סוציאלית חדשה שהיא מאוד משתדלת לעזור לי אז היא אומרת לי שבקרוב אני אקבל עוד אלף שקל, עד עכשיו שמענו רק מילים יפות שהכל יהיה בסדר, לפני כמה זמן ראש הממשלה דיבר והכל שקר - לא מטפלים ולא מתעניינים בכלל, כל יום מתים 30-40 ניצולי שואה".
"הנכד הלך לצבא ולא הלכתי להגיד לו שלום, מה אגיד לו שבאתי בידיים ריקות? אני במאי בת 85 ואני רוצה עוד שנה שנתיים לחיות בכבוד, זה מה שאני מבקשת, שום דבר יותר. למות בכבוד".
לאלפי ניצולי שואה זקנים אין כסף להדליק תנור חימום בחורף אבל יש תשובה: עוזרי השר רשמו את כל הפרטים - יוליוס יקבל שיניים במימון עמותת "שורשים של נתינה", והשר כהן הבטיח שמעכשיו משרד הרווחה ירכז את כל הטיפול בניצולים ויתיר את הסבך הבירוקרטי ושתוך חודש וחצי יזוזו דברים. "חשוב מאוד לשמוע כי שום מסמך ושום מאמר ושום דבר לא יסביר לי את מה שעכשיו הבנתי", אמר שר הרווחה.