שושנה גריפנר התרגלה לחיות בחשיכה. כילדה קטנה בבולגריה היא התחבאה באורוות סוסים מפני הנאצים, היום במדינת ישראל היא כלואה בדירה קטנה ומוזנחת ביפו. בשנה האחרונה היא איבדה את ראייתה ואת ימיה היא מעבירה בדירתה כשרק שני החתולים שלה מארחים לה חברה.
קשה להאמין אבל בעבור הדירה המוזנחת שבה היא חיה משלמת שושנה 3,800 שקלים בחודש. מחצית מהסכום היא מקבלת מהביטוח הלאומי, ומחצית מהקצבה המגיעה לה כניצולת שואה. את היתר משלים בנה המתגורר עמה ומשתכר בקושי.
הבירוקרטיה הישראלית לא משאירה לניצולי השואה המבוגרים סיכוי. ההתנהלות היומיומית המורכבת רומסת את כבודתם, וכך יוצא שכבר שלושה שבועות ששושנה לא יצאה מביתה, וכדי להתקלח היא משתמשת בכיור.
הבנק סירב לאפשר חריגה של 500 שקלים בחשבונה
מחפיר במיוחד הוא היחס שזוכה לו שושנה כשהיא מתקשרת לסניף הבנק שבו מתנהל חשבונה כדי לבקש חריגה של 500 שקלים, כדי שתוכל להעביר את החודש בכבוד עד שתקבל שוב את הקצבה. הפקיד חסר הסבלנות מזהה את קולה וממהר לסיים את השיחה, כשהוא מציע לה לחכות לקצבה מביטוח לאומי.
לא פלא שלשושנה כבר אין כוח להילחם על זכויותיה. גם במחלקת הרווחה של עיריית תל אביב התקשינו לקבל תשובה לגבי מועד שבו יגיעו לדירתה כדי לבדוק מה מצבה. את הזמן המועט שנותר לה לחיות היא מבקשת לחיות בכבוד. "כמה כבר יש לי לחיות? אני רוצה שיהיה לי שקט, לא שום דבר אחר", היא מבקשת.
עד שתקבל עזרה מהרשויות, היה לה מזל לקבל סיוע מהעמותה לעזרה מיידית לניצולי השואה. העמותה קישרה אליה תורם פרטי שיממן שיפוץ בביתה. המעוניינים לסייע מוזמנים לפנות למוקד העמותה בטלפון שמספרו: 03-5257888.
מבנק דיסקונט נמסר כי "חריגה ממסגרת האשראי עומדת בניגוד להוראות בנק ישראל. עם זאת הם מתנצלים כי האירוע המתואר אינו משקף את ערכי השירות שעל פיהם פועל הבנק". מעיריית תל אביב נמסר כי "ניסיונות רבים של העובדת הסוציאלית לתאם פגישה עם האישה ובנה נתקלו בסירוב".