שלום חנוך עומד מאחורי הקלעים של פאב "הבארבי" ומתכונן לעלות להופעה. השעה אחת וחצי לפנות בוקר, ובחוץ קהל גדול של צעירים שלא חשים שובע ממנו, גם אחרי 40 שנה של יצירה. בשביל שלום הצלחה היא הזכות לומר את מה שהוא חושב.
בגיל 63 הוא מוציא דיסק חדש ובו שילוב של שירי האהבה המפויסים ביותר שכתב וכמה מהשירים האנטי-דתיים הכי חריפים שנכתבו פה אי פעם.
אך מסתבר שגם היצירות הגדולות ביותר שכתב, לא חוברו בכדי להציגן על במת קיסריה. השיר "אגדת דשא", לדבריו , נכתב כדי למלא חור של שיר במסיבה בקיבוץ. "חבר אמר 'בוא נכתוב שיר לאח שלך , משהו כמו 'יצאנו אט' (של אריק איינשטיין)" מספר חנוך. "הוא כתב את המילים בקצב הזה ולי היה קשה לברוח מהמנגינה המקורית. אף אחד לא חשב על זה ואם לא הייתי מגלה, לא היו עולים על זה קבל עם ועדה".
"פתוח גם לכישלון ולא רק להצלחה"
שלום חנוך לא חושב על הסוף, אבל מקווה שהקרובים אליו יידעו להגיד לו שלום בצורה יפה, כשהזמן לכך יגיע. "שאלת הסוף היא לגיטימית", הוא אומר, "כל אחד סקרן אם יצטרכו לבעוט אותי או שיוכל להגיד באופן טבעי שאני לא צריך עכשיו לעשות שום דבר".
שלום מתוודה שהתחיל לנגן בגיל 13. הוא זוכר את ילדותו בקיבוץ, אז נהג להביט בנגן הפסנתר, ראשו מגיע לגובה הקלידים. הוא זכר את ההתרגשות מהמנגינה. רק מי שידע לנגן ניגן בקיבוץ. "הייתי תלמיד רע מאוד עם מורים, אני לימדתי את עצמי לנגן", הוא מעיד על עצמו. "אני דיסלקטי, לא מסוגל לקרוא תווים, ומוסיקה אני שומע, אני לא יכול לראות ולשמוע ביחד, אז למדתי לבד".
לגבי ההופעה המשותפת שלו עם שלמה ארצי מודה חנוך "בהתחלה לא היה ברור אם אני אהיה כמו שאני והוא כמו שהוא. הוא עומד על משענות של כיסאות ומדלג בין מעריצים ואנחנו מתקשרים דרך השיר". אבל לרדת לקהל זה לא הסטייל של חנוך, וכשהוא מתבקש לעמוד על ההבדל המהותי בינו לבין ארצי הוא אומר "אני חושב שאני תמיד פתוח לכישלון, לא רק להצלחה".