השבוע נודע כי הסופרת דבורה עומר תקבל בסוף החודש את פרס אקו"ם למפעל חיים. האישה שהשפיעה באמצעות ספריה כמעט על כל ילד בישראל מגוללת את סיפור חייה ומחשבותיה בשיחות מוקלטות שקיימה עם בני משפחתה, רגע לפני שמצבה הבריאותי כבר לא יאפשר לה לעשות זאת.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
לפני חמש שנים החליטה ורד מוסינזון, אחותה של עומר, הצעירה ממנה ב-30 שנה, שכדאי לערוך גם פרוייקט מפעל חיים משפחתי, לפני שיהיה מאוחר מדי. "במשך כל הילדות שלי הייתה לי מן אחות כזאת שגם הייתה הכי יפה בעולם, גם כתבה ספרים וגם מוכשרת. אז באופן מאוד טבעי תמיד רציתי להיות כמוה", סיפרה מוסינזון. "לפני כמה שנים הבנתי שזה לא לתמיד, אז אמרתי בואו נצלם, בואו נדבר איתה, שיהיה לנו את זה שמור", הוסיפה.
על תהליך הכתיבה סיפרה עומר: "אי אפשר לתאר את זה. אני חושב שאנשים שלוקחים סמים, אני אף פעם לא לקחתי, יש להם התמכרות. גם לי הייתה התמכרות." שנשאלה על ידי אחותה הקטנה באיזו שעה נהגה להתעורר בכל בוקר על מנת לכתוב, השיבה: "בשעה הכי מוקדמת שאפשר מבלי שיחשבו שאני משוגעת".
רוב ספריה עסקו באירועים היסטוריים שסופרו מנקודת מבטה הייחודית. אבל דווקא הדמות הראשונה שבחרה - הילדה תמר מקיבוץ רימון שבעמק - שהופיעה בספרי "דפי תמר", היא פרי דמיון מוחלט. "תמר היא למעשה הילדה שתמיד רציתי להיות", סיפרה הסופרת המוערכת אל מול המצלמה. "הייתה לה משפחה מאוד מלוכדת עם אבא, אמא, אחות ואח", ציינה.
דבורה נשארה לבד בעולם: "אני בן אדם שרוט מאוד"
סיפורה האישי של דבורה עומר לא פשוט, בדיוק כמו גיבורי סיפוריה. הילדה מקיבוץ מעוז-חיים גדלה לבד. בגיל 11 אמא שלה מתה, בקיבוץ אמרו שהיא התאבדה. "גם אחרי מות אמה אבא שלה היה בבריגדה בצבא הבריטי במשך שש שנים", מספר גיל, בנה של עומר. "כילדה היא נשארה לבד בעולם".
"אני נורא שרוטה, אני בנאדם שרוט מאוד", העידה עומר על עצמה. "אבל אני חושבת שבזכות זה קיבלתי את החריצות שלי", הוסיפה. במהלך חייה הספיקה הסופרת לכתוב לא פחות מ-89 ספרים על חיים של אחרים. אבל בכל השנים האלה לא הרפה ממנה סיפור חייה שלה: תעלומת מות אמה.
"יום אחד פנה אליה האדם שמצא את העצמות של אבשלום פיינברג מניל"י", סיפר בנה של עומר, גיל. "הוא מאוד רצה שאכתוב עליו ספר אז היא אתגרה אותו. היא אמרה לו אם אתה כזה ביג-שוט תספר לי מה קרה עם אמא שלי", הוסיף.
כמה חודשים אחר כך הוא לקח אותה למטפלת שלה מקיבוץ מעוז-חיים שתספר לה מה באמת קרה. המטפלת חשפה בפני דבורה כי אמא שלה לא התאבדה, אלא נהרגה באימונים של ההגנה. סיפור ההתאבדות נועד כדי להסתיר מהבריטים שהיו בארץ את האימונים המחתרתיים.
לא די בכך, המטפלת מספרת לדבורה כי היא זאת שפלטה את הכדור והרגה את אמה. "ידעתי את הסוד הזה כל השנים", סיפר שמוליק, בעלה של דבורה. "סיפרו לי בקיבוץ מי ירתה, אבל אמרו לי לא לספר. סוד זה סוד. אני גם לא ידעתי מה זה יעשה לדבורה",הוא נזכר בגרון חנוק.
"פגיעה ישירה" היה הספר שכתבה עומר כשגילתה את הסוד 30 שנה אחרי מות אימה. כנראה שהספרים שלה, שהצליחו ללמד אותנו במשך השנים היסטוריה, נוגעים בנו לא רק כי עומר יודעת לספר סיפורים אלא כי בכל סיפור נמצאת לעיתים בגלוי ולעיתים רק במרומז, דבורה עומר עצמה.