הנזקים שנגרמים בשל החוסר במגנזיום: אמש (רביעי) במהדורה המרכזית נחשף המחקר שקבע שבגלל המים המותפלים חל זינוק חד במספר החולים במחלות לב. פרופסור אבנר עדין, מומחה למים, הפקולטה לחקלאות מזון וסביבה מהאוניברסיטה העברית מסביר: "הנזק הוא לא בר תיקון".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
היעדר מגנזיום במים המותפלים שרוב הציבור שותה הוא אחד מהגורמים לזינוק במחלות הלב - פרופסור אבנר עדין מסביר שהצורה בה המגנזיום נספג בגוף באופן הטוב והארוך ביותר היא דרך השתייה הרבה יותר מהאמצעים האחרים: כדורים, מזון או כל תחליף אחר. "במים רגילים יש מגנזיום טבעי והוא קיים במים מאז ומעולם", הסביר עדין.
"גוף האדם זקוק מאוד למגנזיום הזה. הוא אחראי לכ-300 פעולות בגוף, אך למרות ששתיית המים מהווה אולי 10% מסך המגנזיום שהגוף צריך", הדגיש עדין, " הוא חשוב מאוד כי הוא חיוני לגוף וכשמתפילים מים מוציאים מהם את כל המינרלים".
עדין הדגיש שאת המגנזיום גוף האדם מקבל מעוד מקורות, לא רק ממי השתייה, "אנחנו מקבלים את המגנזיום בעיקר ממזון, כמו מפירות וירקות שונים -, אבל זה לא מספיק כדי למנוע מחלות לב-עורקים והשפעה על עוד הרבה פעולות בגוף שהמגנזיום אחראי לגביהם". עדין פירט והסביר כי הבעיה בהיעדר המגנזיום במים גדולה כפליים כיוון שגם במי ההשקיה המגיעים לחקלאות חסר מגנזיום, לכן המינרל לא מגיע לגופינו גם באכילת פירות וירקות שגודלו במים ללא מגנזיום.
"כל תהליך הטיפול במי שפכים שהופך אותם למי קולחין טובים להשקיה לא מייצר מגנזיום חדש, לכן אם במי השתייה לא היה מגנזיום אז גם בקולחין, שמהווים 50% ממי ההשקייה בארץ, אין. מעבר לכך שיש פחות מגנזיום בפירות ובירקות, גם הגידולים עצמם נפגעים מחוסר מגנזיום וכבר היו תופעות שנהרסו גידולים חקלאים", הסביר עדין.
אך פרופסור עדין מסביר שהבעיה אף גדולה יותר:"בעקבות המחקרים שנערכו במרכז המחקר החקלאי, בפקולטה לחקלאות שבאוניברסיטה העברית ובטכניון ניתן לקבוע, כי הדבר הבעייתי ביותר לטווח הארוך הוא שהאדמה עצמה שמשמשת לגידול של כל המזון הזה היא עצמה מתפרקת כתוצאה מהחוסר, כיוון שהמאזן בקרקע מחייב מגנזיום וכשהוא לא מגיע הקרקע הולכת ומאבדת את התכונות הטובות שלה וזה דבר בלתי הפיך שאינו בר-קימא ואי אפשר לתקנו".