כשיוצאים לטייל בדרום, אי אפשר לפספס את ערימות הפסולת בצידי הדרכים. במקום להגיע לאתרי המיחזור וההטמנה שהוקמו במיוחד, מרבית המובילים מעדיפים לרוקן את הזבל באתרים פיראטים, ולהוזיל עלויות. אז איפה האכיפה? ומה עושים על מנת לנסות לפתור את המטרד הסביבתי החמור?
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
כבר ב-2003 מבקר המדינה הגדיר את תופעת השלכת הפסולת כמכת מדינה. 15 שנים חלפו מאז, אך השטח לא נראה נקי יותר. מדי שנה מיוצרים בישראל בין 4 ל-6 מיליון טונות פסולת בניין, וההערכה היא כי 2 מיליון טונות לא מגיעים למיחזור ומושלכים בשטחים פתוחים. מי שיפנה את הפסולת הזו בסופו של דבר הוא המשרד להגנת הסביבה בעלות של 140 מיליון שקל בכל שנה - מכספי משלם המיסים.
לתחנת המעבר והפרדת פסולת בניין בראשון לציון מגיעות מדי יום עשרות משאיות קטנות ועמוסות, ושם אמורים למיין את הפסולת, לשלוח את הרוב למיחזור, ואת מה שנותר לשלוח לתחנות הטמנה חוקיות. אך במרבית המקרים זה לא מה שקורה.
ל', חוקר פרטי, יצא בעקבות המשאית בדרך דרומה. באזור באר שבע ודימונה יש אתרי הטמנה אבל המשאית, עמוסה ב-24 טונות של פסולת בניין, דהרה על פניהם והמשיכה הלאה. "הוא לא נוסע לאתר הטמנה אלא חלף על פניו וירד מהכביש", סיפר.
20 דקות חלפו מהרגע שהמשאית נעלמה מאחורי ענן אבק ושבה ריקה מפסולת. הכיסוי העליון של הנגרר הופשל, והמשאית קיפצה בקלילות על הדיונות, בדרכה חזרה למרכז הארץ.
את הפסולת זרקה המשאית אל מטמנת פסולת פיראטית ששייכת למשפחה בדואית בנגב. הם יצרו מכתש עמוק סמוך לבית, הכינו טרקטור שיסייע לדחיסה והוכשרה גם דרך גישה למשאיות. כל משאית שפורקת במקום כזה פסולת במקום לפנות למקום רשמי תחסוך לבעליה כמה אלפי שקלים ותזכה את המדינה בנזק אקולוגי.
בשנים האחרונות מספר המטמנות באזור המרכז הצטמצם, והשינוע דרומה וצפונה הפך את פינוי הפסולת ליקר יותר. עדיין הקבלנים למיניהם משלמים את עלות ההובלה וההטמנה כחוק אך לא יודעים לאן מובלת הפסולת מאתרי הבניה שלהם.
לב הבעיה הוא בשוק המובילים, אלו שמפנים את הפסולת מאתרי הבנייה, שוק שנותר פרוץ לגמרי. קבלני הפינוי ייגבו מחיר מלא אבל אין לדעת מה היעד הסופי של הפסולת, אישורי הטמנה מזוייפים הפכו נפוצים יותר ויותר והמשרד להגנת הסביבה אינו מפקח ומשווה בין כמות וסוג הפסולת שיוצאת מהאתרים לאלו שהוטמנו לבסוף.
כאשר הסיכוי שמשליך פסולת ייתפס הוא אחד לאלף, אין סיבה שהמובילים יפנו למטמנות החוקיות. בשבוע הבא ידונו בכנסת בהצעת חוק שתנסה להסדיר את שוק פסולת הבניין.
האחריות תוטל על אתרי המיחזור. הם אלו שיפקחו על קבלני הפינוי ועל כל מכולה שתוצב באתר בנייה. הדיון טרם החל וכבר יש ויכוחים על הנוסח ועל חוקיות המעקב הטכנולוגי אחר כל מכולה, ובינתיים נאלץ להמשיך ולראות כיצד השטחים הפתוחים והטבע שלנו הופכים לפח האשפה, של אתרי הבנייה.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד משקיע מאמצים במרדף אחרי עברייני הפסולת, במשטרה הירוקה יש רק עשרים ושמונה פקחים שאמורים לטפל במגוון הזיהומים. ברור כי הפתרון אינו רק אכיפתי לכן המשרד גאה בהצעת החוק של השר אלקין שתעלה השבוע ונועדה לשנות את שיטת האיסוף והטיפול בפסולת בניין בישראל, להעלות את אחוז המחזור ולנתק את התמריץ הכלכלי להשלכת פסולת בשטחים פתוחים. לאחר הצפייה בכתבה נבחן הליכי אכיפה במידת הצורך".
מטעמו של ניר סלם, בעלי תחנת מעבר לפסולת בראשל"צ נמסר בתגובה: "התחנת מפנה פסולת בניין אך ורק לאתרים מוסדרים. אם המשאית המדוברת אמנם יצאה מתחנת המעבר ופרקה שלא כדין חומרים כלשהם - מדובר בפסולת שלא הועמסה בתוך התחנה, ואיננו יודעים מה סוג החומר שהושלך".
מהחברה ששמה מופיע על המשאית שהשליכה פסולת באזור לא מוסדר - נמסר בתגובה כי המשאית נמכרה בתחילת השנה לאדם פרטי שלא טרח להוריד את הכיתוב. ואילו הבעלים הנוכחי סירב להגיב.