מוות שאפשר היה למנוע: פרלה ימין הייתה רק בת 31 במותה. אמא מסורה, גננת בחינוך המיוחד, בעיצומו של היריון שני, אישה עם עוד המון תכניות לעתיד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
"אנחנו החלטנו שאנחנו רוצים עוד ילד אחרי שלביא היה בערך בן שנתיים. תוך חודש-חודשיים היא נכנסה להיריון ומאוד שמחנו", מספר בעלה שי.
אבל ההיריון לא התקדם כצפוי. בשבוע 17, באולטרה סאונד, התגלה כי לפרלה יש פתיחה בצוואר הרחם. שבועיים אחר כך, ב-29 באוקטובר 2018, בשעה 12:00 בצהריים, פרלה כבר נאלצה להגיע למיון.
"היא התקשרה אליי ואמרה לי שהייתה לה איזושהי ירידת מים והיא ניגשת לבית חולים, והיא אמרה לי שאני אגיע", שחזר.
בסיפור הזה נשמר תיעוד יוצא דופן של שיחות הטלפון של פרלה שהוקלטו אוטומטית בנייד שלה, ומהן עולה תמונה מצמררת של השעות הארוכות והמפוספסות שבהן שכבה פרלה בבית החולים ברזילי באשקלון.
הסיפור הזה הוא על איך במערכת הבריאות הקורסת, גם אישה צעירה ובריאה עלולה לשלם את המחיר, כבר לא רק הזקנה החולה במסדרון.
בסביבות השעה 15:00 בצהריים הגיעה לבית החולים ברזילי גם טובה, אימא של פרלה, וחיכתה ביחד איתם להפלה.
השעות הגורליות שהובילו למותה של פרלה: "מחר שבתון, נעשה אולטרה סאונד ביום רביעי"
"הרופא ניגש לפרלה ואמר לה: אנחנו מפסיקים את הטיפול", משחזרת טובה זריהן, אמה של פרלה, "אנחנו צריכים להביא מומחה שיעשה לך אולטרה סאונד וכבר כולם הלכו, כל הבכירים, כל המומחים של האולטרה סאונד הלכו, ומחר זה יום בחירות וזה יום שבתון, אז את נשארת פה להשגחה עד יום רביעי, עד שנעשה לך אולטרה סאונד".
"פרלה לא כל כך הסכימה לזה ובכתה אבל אנחנו הרגענו אותה ואמרנו לה שיהיה בסדר וזה השיקולים של בית החולים וכנראה... ממש הרשינו להם לעשות כל מה שהם רצו לעשות", מספרים בני המשפחה.
"לא הבאתי אישה זקנה או חולה שצריכה חיבור למכשיר כלשהו, שכל דקה שם היא קריטית", משחזר הבעל שי. "הבאתי אישה הרה, שכנראה ההיריון שלה לא הולך לכיוון הנכון וצריך לסיים אותו".
"האחות נכנסה אליה ואני שאלתי את האחות: אבל זה לא מסוכן שאתם משאירים אותה עד יום רביעי? יש לה עובר מת בבטן, לא יכול להיות איזשהו זיהום?", סיפרה טובה, "אז האחות אמרה שעובר מת לא עושה זיהום ואני נותנת עכשיו משהו לזיהום, אנטיביוטיקה, לא יודעת מה היא נתנה לה".
בערב, אחרי שמונה שעות במיון יולדות, לפרלה אוזלים הכוחות. היא מתקשרת לדודה שלה האהובה, לוסי, שיחה קשה שבה שומעים אותה נשברת" "אין לי כוח, אני רוצה להיות כבר אחרי זה... כבר אין לי מה לעשות, אין לי מה להפסיד. בא לי ללכת הביתה ושלום".
בסביבות 21:00 בערב, פרלה מתקשרת לחברה הכי טובה שלה, קרן, ומעדכנת במצבה: "נותנים לי אנטיביוטיקה כל שש שעות, שלא יהיה זיהום". ב-22:00 בלילה, המחלקה שקטה ולא עמוסה במיוחד, אך המצב של פרלה ממשיך להידרדר.
"היא נכנסה להתקלח", סיפר שי, "ובאיזשהו שלב, היא סגרה את המים והיא יצאה החוצה והיא אמרה לי: שי, תסתכל, אני רועדת, אני רועדת, אני רועדת ממש, איפה המראה? מיד היא הסירה את הווילון, היא הסתכלה על עצמה והיא ראתה את עצמה לבנה".
"קראתי לרופא,היא כבר התחילה להיות כאובה. כל הלילה היא הרגישה כאבים. הביאו לה משככי כאבים ועוד כדור ועוד תרופה ועוד תרופה משככת כאבים", שחזר שי.
פרלה הובהלה לניתוח שהסתבך - ונפטרה
רק בשעה 06:00 בבוקר, שעות לאחר שהגיעו לבית החולים, האחות במחלקה מחליטה שחייבים להזעיק רופאה בכירה. היא קובעת שיש להכניס אותה באופן בהול לניתוח, אבל אז הניתוח מסתבך ופרלה מועברת מחדר הניתוח לטיפול נמרץ.
"היא הוציאה את המיטה ואני רואה את הגרוע מכול. אני רואה את אשתי, לא אותה האישה שהכנסתי לחדר הניתוח, מחוברת למכשירים, עם מדדים אפסיים, מובלת בריצה עם שלושה-ארבעה רופאים לטיפול נמרץ, ואני ואבא שלה ניגשים, רצים אחריהם, מגיעים למחלקת טיפול נמרץ. באיזשהו שלב, הכניסו אותה למחלקה וסגרו עלינו את הדלת ואמרו לנו: 'תחכו בחוץ, אין כניסה'".
"פתאום מתחילים להגיע רופאים, כאילו הקפיצו אותם מהמיטה עם בגדי ספורט ונכנסים להציל את פרלה. מסתבר שהיה כבר מאוחר", סיפר בכאב.
במהלך הניתוח של פרלה, כך התברר בדיעבד, התגלה זיהום אי קולי שככל הנראה התפתח במהלך שעות האשפוז והתפשט בגופה. עד שהרופאים גילו את הזיהום, כבר לא היה ניתן לעצור אותו, ובשעה 14:15 בצהריים, שעות לאחר שהגיעה לבית החולים, פרלה נפטרה.
"אנחנו חוזרים הביתה ואני פתאום נהפך להיות אימא ואבא, ומורה ומחנך", מספר שי בכאב, "אני אדם שיודע לקום בבוקר וללכת לעבודה ולחזור... לחזור בשעות הערב המאוחרות ופתאום החיים משתנים".
"כל יום לביא שואל 'מתי אמא שלי תחזור?'. הוא אומר: 'אני רוצה שיהיה לי סולם גדול, כדי ללכת להביא
את אמא שלי מהשמיים. אני רוצה שתהיה לי חרב גדולה, כדי להגיע לשמיים ולגרש את כולם ולקחת את אמא".
יותר מדי דברים במקרה של פרלה ימין היו תלויים במזל. אם לא היו עוצרים את ההפלה, אם בבית החולים היה רופא מומחה לאולטרה סאונד, אם היו מזהים את החיידק שזיהם את גופה בזמן, יכול להיות שהיא הייתה כאן עם שי ולביא, שמתגעגעים אליה כל כך. זה נכון שמזל הוא מרכיב חשוב בחיים, אבל איך יכול להיות שהוא מרכיב חורץ גורלות במערכת הבריאות הישראלית?
מבית החולים ברזילי נמסר בתגובה: "בשל האינפורמציה שהייתה אולי פתולוגיה בשליה, החולט לבצע בדיקות ומעקב על מנת להחליט כיצד לסיים את ההיריון. במהלך כל הלילה היא נבדקה מספר פעמים וחשה בטוב. כמובן שהיא טופלה כמקובל, לרבות מתן אנטיביוטיקה משולבת רחבת טווח, כמקובל במקרי ירידת מים. לצערנו, לקראת בוקר חלה הידרדרות במצבה, שזוהתה מיד, והמנוחה נלקחה מיד לחדר הניתוח על מנת לסיים את ההיריון. בהמשך, הוחלט אף לנתחה מיד בשנית ולבצע עוד פרוצדורה על מנת לנסות להתגבר על הסיבוך, שהתפתח והביא למצב קשה מאוד ומסכן חיים. לצערנו, למרות הטיפול הנמרץ, נפטרה החולה".