מי לא חולם להיכנס לחדר, לסגור את הדלת, לרסק מכל הבא ליד ואז לנשום עמוק ולצאת לעולם רגוע ושלו עד התקף הזעם הבא? אז מתברר שמישהו כבר חשב על זה וגם הפך את זה לעסק: קוראים לזה "חדר זעם" והסנונית הראשונה נפתחה לא מזמן בישראל. האם זה מה שיוריד את מפלס העצבים שלנו כאן?