באחד באפריל תינתן למבקשי המקלט בישראל הברירה אם לחזור למולדתם אריתראה או סודאן, להיכנס לכלא או לקבל מענק של 3,500 דולר ולהגר לאוגנדה או רואנדה. אך עדויותיהם של מבקשי מקלט שבחרו בהגירה למדינה שלישית חושפים מציאות אחרת מכפי שהובטח להם על ידי ממשלת ישראל.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"כשהגעתי לאוגנדה, חשבתי שזה טוב, שיהיו לי הזדמנויות בהשכלה ובהיבטים אחרים של החיים, אבל המצב שונה", סיפר גבריאל שהיגר לרואנדה מרצון לפני כשנה ומצא את עצמו לטענתו מגורש בשנית. "זה מסוכן מאוד. כששולחים אותם לקיגאלי ברואנדה, מי שמחכה להם הם אנשי ביטחון, הם לא מרשים להם להישאר ברואנדה, אלא אומרים להם שהם צריכים לעזוב".
גבריאל סיפר כי המענק שהם מקבלים בישראל הופך אותם למטרה. לטענתו פקידי ההגירה ברואנדה שפוגשים אותם בנמל התעופה אומרים להם שהם לא יכולים להישאר ומציעים להם להבריח אותם לאוגנדה.
"כשהם מגיעים לשם, האנשים שלוקחים אותם הם המבריחים, ומבקשים מהם יותר מדי כסף כדי לקחת אותם לקמפלה או לכל כל מקום אחר", סיפר גבריאל. "אם המשטרה מזהה שהם באו מישראל, הם יודעים שהם צריכים לשלם ולכן סתם עוצרים אותם, ומבקשים עוד כסף כדי לשחרר אותם".
"המשטרה לקחה את הויזה"
גם מולי שעזב מרצונו לאוגנדה בחודש שעבר סיפר על כך שבניגוד להבטחות נתניהו על הסכמים עם מדינה שלישית, בפועל - זה לא מיושם. "כשהגעתי לשדה התעופה, המשטרה לקחה לי את הויזה. אחר כך לקחתי מונית, הגעתי למלון פגשתי שם עוד אריתראי ועוד קצין הגירה מאוגנדה. ואז הוא אמר לי תן את הויזה".
עדויתיהם של שני מבקשי המקלט האלו עולות בקנה אחד עם ממצאי מחקרים שעשו ארגוני הסיוע. בעוד קצת יותר מחודשיים תתחיל רשות האוכלוסין להציב בפני המהגרים מאפריקה, אלה שלא הורים לילדים או שאינם קטינים שתי אפשרויות: להכנס לכלא או לעזוב.