לפני כמה חודשים פשטו שוטרים על חתונה במאה שערים. "הם מצאו שם ילדה בת 13 בשמלת כלה, ועוד בחורצ'יק בן 14 – ופשוט הולכים לחתן אותם", מספר יענקי (שם בדוי) – אביה של אותה ילדה, שלא הוזמן לחתונה האסורה. "מצאו אותם לא בדקה ה-90, בדקה ה-1,000". מאז, "נשות הטאליבן" שומרות על פרופיל נמוך אפילו יותר משפעלו קודם לפשיטה.
כל העדכונים על הבחירות - הצטרפו לטלגרם של החדשות
יענקי הוא עצמו חסיד של אחת החצרות הקנאיות של מאה שערים. הוא נישא לפני 20 שנה, אולם עם השנים אשתו הלכה והקצינה. "היא רצתה להיות כמו המלאכים: זה אסור, וזה אסור, וזה אסור", הוא מתאר. "אחר כך התחילו עם השמלות שלהם, עוד של, עוד רדיד – ועם הזמן הן גם מכסות את הפנים שלהן. לאט לאט הוציאו את הילדים מבית הספר, כי זה לא לפי 'החינוך הטהור'".
"אחד הדברים החזקים הוא שהן מדברות עם הילדים מאחורי הגב של האבא, ואומרים להם שצריך להתחתן לפני גיל 14", חושף יענקי. בתו הגדולה בת 18 - אבל היא כבר נשואה שלוש שנים וחצי, ואם לבן. הוא עצמו גילה על הנישואים והנכד רק בשנה האחרונה, כי לא ראה את בתו כבר ארבע שנים. את הנכד מעולם לא פגש.
"נוצרה תדמית בגלל קבוצה קטנה"
ואכן, את הקבוצה הזו - באופן חריג בעולם החרדי - מובילות נשים. הן בוחרות את הלבוש, והן קובעות את הכללים הנוקשים. לתודעה הישראלית הן פרצו בשל פרשת "אמא טליבאן", ברוריה קרן, שהורשעה בהתעללות פיזית ונפשית בילדיה, הזנחה והתעלמות מגילוי עריות במשפחתה ונשלחה למאסר. מאז ירדו הנשים למחתרת, ומספרן המדויק לא ידוע: ההערכות נעות בין נשים בודדות לכמה עשרות משפחות המתגוררות בבית שמש ובמאה שערים בירושלים. לאחרונה החלה שוב להתפתח קהילה גדולה שמאמצת גם היא קוד לבוש מחמיר.
"אני יכולה לראות איך יש נשים שמזכירות יותר את הטליבאן פשוט בגלל ההתנהגות שלהן – עשו לנו תמונה כזו, כאילו אנחנו מזניחות את הילדים שלנו. נוצרה לנו תדמית כזו על בסיס קבוצה קטנה מאוד", טוענת אודל מילמן. היא מבקשת לחדד את ההבדל בינה לבין הקיצוניות הבודדות, לדבריה, שמוציאות לקבוצה כולה שם רע. "הן לקחו על עצמן דברים יותר קיצוניים מאיתנו".
"אני לא לוקחת על עצמי יותר מדי חומרות – רק בצניעות", מספרת מילמן. "החזון איש אמר שאין דבר כזה 'קיצוני מדי' בצניעות, והוא התכוון ללבוש". היא עצמה עוטה על עצמה שכמיה ורדיד, אולם לא מכסה את פניה. "ניסיתי, אבל ראיתי שילדים נבהלים ממני ברחוב", היא מודה. "אבל אני מאוד מכבדת את מי שכן, כי בתוך תוכי הייתי רוצה".
מסגרות חינוך בבתים פרטיים
מסגרות החינוך הרגילות במאה שערים לא מתאימות לילדות שאמותיהן עוטות רדיד או רעלה. "היא לא תתקבל בבית ספר רגיל", מבהיר א', פעיל חרדי נגד "נשות הטליבאן". "גם אם היא כבר תתקבל, ילמדו שהדרך לא נכונה וזה ישפיע על הבית – אז לא שולחים אותן לבתי ספר".
במקום בתי הספר המוכרים, הילדות נשלחות למסגרות אלטרנטיביות בבתים פרטיים. "מי שהיה צריך לעצור את התופעה זה הרשויות, ואולי הרבנים – אבל הרבנים לא מסוגלים להתמודד עם זה, והרשויות לא מודעות להיקף ורמת התופעה", מדגיש א'.