מבלי שהבחנו הוא נעלם מהרדאר, המנהיג הבולט ביותר של העדה האתיופית, שדרש להעלות ארצה את כל בני העדה. לפני שש שנים אדיסו מסאלה, הח"כ הראשון מבני העדה, חזר לאתיופיה, אחרי שלא נבחר שוב לכנסת, ולא הצליח למצוא פה עבודה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אני מרגיש כמו בבית באתיופיה, אבל זה לא אומר שישראל היא לא ביתי", הוא אומר ממקום מושבו באדיס אבבה. השבוע הוא צפה מרחוק במאבקם של בני העדה שלו. "יש לי רגשי אשם, בני הקהילה שלי עושים הפגנה ואני לא איתם", הוא מתאר. "צר לי לראות שהדור הצעיר עושה הפגנה על אותם נושאים שעשיתי אני לפני 30 שנה".
ב-1980, כשהגיע לארץ, הוא היה הראשון שהבין את השיטה וידע גם לצעוק. בשנות ה-90 הוא זה שהוביל את המחאה נגד חובת הגיור ונגד השמדת מנות הדם. כמה חודשים אחר כך הפך לראשון ששבר את תקרת הזכוכית של בני העדה והפך לחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה למשך קדנציה אחת בלבד.
אחרי הפרישה, ניסה מסאלה להשיג עבודה בישראל, ללא הצלחה. "חברי כנסת לשעבר נקלטים מהר מאד אחרי פרישה, בדירקטוריונים, יש להם שם שמקדם את החברות, אבל אליי לא היו פניות, כלום", הוא מספר. "חיפשתי את עצמי אחרי הפרישה מהפוליטיקה ומצאתי עצמי במולדת".
היום הוא מנצל את ההיכרות שלו עם המנטליות של שני העולמות, זה הישראלי וזה האתיופי, כדי לשווק חברות ישראליות שרוצות להיכנס לשוק האתיופי, סוג של לוביסט.
העסקים כנראה מצליחים, אבל משפחתו נשארה בישראל. "המכה הכי גדולה להיות פה זה בחגים ובסופי שבוע, המשפחה לא פה ואני לבד, זה חסר לי", הוא מתאר את הגעגוע. "כולם מטיילים עם המשפחה. בראש השנה ופסח אני משתדל להיות איתם".
"אף פעם לא חשבתי שאמצא את עצמי שוב באתיופיה מחפש פרנסה", הוא מוסיף. "אבל הנה זה קרה. אולי הייתי באשליות. אולי דברים לא הלכו נכון. אולי פישלתי. החברה הישראלית היא חברה כוחנית שלא נותנת מקום ראוי לשונה בתוכה".