לפני 10 חודשים הוא נלחם בעזה ושרד את הקרב המר בשכונת סג'עייה בו נהרגו שניים מחבריו ליחידה, היום נמצאה גופתו בנפאל שאחרי רעידת האדמה העזה: באוקטובר האחרון, חודשיים בלבד אחרי שהסתיים מבצע "צוק איתן" בעזה, שחזר אור אסרף שלחם בצוות "חמני" ביחידת אגוז את הקרב הנורא - וסיפר לחדשות 2 Online על התחושות הקשות שליוו אותו - וגם על החשש מהמוות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
בליל 21 ביולי העירו את אור וחברי צוותו בשלוש וחצי לפנות בוקר. הפקודה הייתה לפשוט על בית שהיה יעד מודיעיני בדחיפות האפשרית, בעקבות מידע שהגיע. כבר אז אור וחבריו הבינו שמדובר באירוע גדול: "מבחינת המראה, זה היה כמו שחשבתי, אבל מבחינת ההרגשה אי אפשר לצפות איך אתה תרגיש. פחד מוות", אמר אז אסרף.
"אתה חשוף לכל הבתים, שומע את הנפילות, הרגשנו את הרעידות. זה היה נראה לי מסוכן, התלבטתי אם להגיד לעצמי כמה זה שווה את זה, כי הרגשתי מאוד רע. אמרנו לעצמנו למה צריך את זה ושהצוות מסביר לנו את החשיבות. אין אחד שלא חשש. אתה נכנס לאזור לא מטוהר, מאוד חשוף למחבלים. יש שם אויב, נוהל קרב מאוד חפוז", הוסיף.
"מות חברים הוא אירוע שאי אפשר להתכונן אליו"
אסרף לא האמין ששניים מחבריו - יובל דגן וטל יפרח זכרם לברכה, ייהרגו באותו קרב: "הייתי במרכז הכוח, יפרח היה מאחוריי. היה את הפיצוץ ושנינו נפגענו ממנו, שנינו נפלנו. משם אני התקדמתי קדימה לראש הכוח לאיפה שחמני ויובל, ויפרח רץ אחורה. משם כבר לא ראיתי אותו יותר, הוא פונה משם יחד עם מפקד היחידה וזו הייתה הפעם האחרונה שראיתו אותו".
אסרף סיפר כי בסיטואציה בה היה, קשה להבין שחבר שעד לפני רגע היה לידו - כבר אינו בין החיים: "אדיש למה שקרה, מנתק את הרגש. חשבתי על הצוות ומה שהיה אבל אתה אדיש. אתה לא פתאום פורץ בבכי ולא מתאבל. זה אירוע שאי אפשר להתכונן אליו בשום אימון. לא תיארנו לעצמנו שזה מה שיקרה. הצוות פעל בצורה יוצאת דופן כמו כל אחד. היו שם אנשים עם רסיסים ברגליים ובכתף, אז מחפים ואומרים 'אני בסדר'".
אסרף, שהשתחרר מצה"ל ונסע לטיול הגדול במזרח שאחרי השחרור, סיפר שחשב על הגרוע מכל: "מוות עבר לי במוח, סנטימטר לפה או לשם זה חיים או מוות. צריך להמשיך הלאה, ואנחנו עם המשפחות תמיד. צריך לדעת להרים את הראש ולהמשיך אחריהם וזה מה שהם רצו שנעשה".