הם אלו שתמיד שם, אבל בצד, אף פעם לא באמצע. הם איבדו אח, אבל לא רק. הם איבדו את ההורים שעסוקים בשכול, את חדוות הנעורים שלהם עצמם, ואת הבית שהשתנה מכפי שהכירו אותו בילדותם.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בקיץ 2014 הפכה רון וענונו לאחות הגדולה, לאחראית, לממשיכת הדרך בבית ששינה את פניו. הכל קרה לה רגע אחרי שאחיה הבכור, בן וענונו, לוחם בגולני, נהרג בפיצוץ הנגמ"ש בסג'עייה בעזה. "היו ימים שהייתי חוזרת מבית הספר והבית ריק", סיפרה. "זה לא אותו הבית. לעתים אמא ישנה, ואבא פשוט בורח לאנשהו כדי לא להתמודד והבית חשוך".
לתיאור התחושות הקשות מצטרפת אמה, שרית: "כשאתה נמצא בתוך האובדן הזה, בשכול, קשה לך להתרכז בילדים האחרים. זה אולי אגואיסטי אבל זו האמת. זה מאוד קשה, בכיתי גם על כך, וגם על אובדן הבן שלי. הייתי רואה את רון בוכה בלילות, שומעת את הבכי, ולא מצליחה לגשת אליה".
"אני חושבת שלי הכי קשה", אמרה רון. "אני מנסה להחזיק את הבית, לעזור להם ולרצות אותם, אבל אני באמת חיה את זה ואני שם כל היום. אני לא אגיד שאין את הימים האלה שאני נשברת בלילות, אבל אני מנסה להמשיך להתמודד כי אלו החיים שלי".
לפני שלושה חודשים היא עשתה את הבחירה שלה: היא ויתרה על השירות הלאומי והפכה למדריכת כושר בחטיבת גולני שבה שירת אחיה. שם היא שומעת סיפורים אודות אחיה ולומדת להכיר אותו מחדש, כשחבריו הפכו למעין משפחה עבורה. בהמשך היא מתכננת להפוך למדריכת הכושר בגדוד 13 בו שירת אחיה. היום, בערב יום הזיכרון, נולדה למשפחה בת נוספת, חיים חדשים עם תקווה חדשה.
"אני יושבת כאן בגללו"
צדק דוינו קיבלה את הבשורה הקשה רגע לפני תחילת הלימודים בכיתה י"ב. אחיה משה נהרג מפגיעת טיל נ"ט כששהה בדחפור במהלך פעילות בגזרת חאן יונס לקראת סוף מבצע צוק איתן. הסיפורים ששמעה במהלך השבעה ריתקו אותה, וכבר אז החליטה האחות הקטנה להתגייס להנדסה קרבית. "אני יושבת כאן בגללו", הבהירה. "אך שום דבר לא מנחם, הוא לא כאן".
שנה לאחר מכן הפכה צדק למדריכה בבסיס המרוחק בעובדה, ונדבקה בגאוות היחידה. "לוחם שמפעיל את הכלי הזה נכנס בידיעה שהוא הכי ממוגן מכולם", היא מציינת בעודה בדחפור. "אני יודעת שזה סותר, אבל זו התחושה שהוא מקנה. ברגע שישבתי בפנים חשבתי ישר עליו".
"להיות 'אח של', ולא בזכות עצמך"
יותם היה כמעט בן 16 כששמע על מות אחיו. הוא היה אז בחופשת הקיץ וניצל אותה כדי לשחות בכנרת ולשחק כדורסל, עד שהגיעו המבשרים מטעם הצבא. אחיו הגדול, סגן פז אליהו מיחידת החבלה של הצנחנים נהרג בפיצוץ בית ממולכד בגזרת חאן יונס.
הם היו שלושה אחים. אחרי מותו של הבכור פז, הבן השני מתן המשיך את שירותו הצבאי ויותם הקטן שבחבורה נשאר בבית. קרוב לשקט, קרוב להורים. "לפעמים הייתי מתעצבן על ההורים שלי משום שהם התעסקו לרוב בפז", סיפר. "הייתי רוצה שזה יחזור למצב שהיה פעם. כשפז היה חי, והם היו מתעסקים בכולם. זה מרגיש שאתה לא בפני עצמך, שאתה 'אח של'. הרבה פעמים לא רואים אותי בתור מי שאני, מנסים לשנות אותי קצת כמוהו, לפעמים זה קצת מעצבן".
שנה ותשעה חודשים אחרי, הגיוס של יותם מתקרב וכעת הוריו צריכים להחליט אם לאפשר לו לשרת בחיל קרבי. "מי שיחליט זה רק יותם", אמרה אמו. "אתמוך בו בכל דרך שיבחר, אך אני מקווה שהיא לא תהיה לי קשה מדי".