"לעבוד כרס"ר זה לא קל, אבל אני מרגיש סיפוק וגאווה עצומים": רנ"ג באסם סיף, בן 42 מיאנוח-ג'ת, מתייצב מדי בוקר במקום עבודתו בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) גולני ברגבים. כבר 10 שנים שהוא משמש בתפקיד המחייב של רס"ר הבסיס - התחנה הראשונה אליה מגיעים לוחמי גולני לעתיד מיד לאחר המעבר בבקו"ם. רנ"ג סיף הוא גם אחת הסמכויות הראשונות שיפגשו החיילים הצעירים בצה"ל - זה שצריך להבהיר להם יותר מכולם שהם כבר חיילים - ושמעכשיו הם עושים כרצונו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בתקופה האחרונה רנ"ג סיף היה עסוק במיוחד: היה עליו לקבל ולקלוט אלפי מתגייסים חדשים ממחזור הגיוס של מרס, לדאוג לתחזוקה השוטפת של הבסיס ולהכשרתו לפסח - ולארגן את הטקסים לימי הזיכרון. באחד הימים האלה, התלווינו אליו חמושים במצלמה (תוך שאנו מקפידים כמובן על מראה הולם שכולל גילוח למשעי וגומיות בנעליים) כדי לתעד איך נראה יום בחיי רס"ר - אותה דמות מיתולוגית שכל חייל זוכר משירותו הצבאי, זו שאולי הכי נרתעים ממנה - אבל זו שגם הכי אוהבים בסוף.
"בדרך כלל היום שלי מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות, לפעמים ב-5 בבוקר", מספר רנ"ג סיף. "אני אחראי על התחזוקה השוטפת של הבסיס, על סדר, משמעת, ארגון ועל אירועים. יש הרבה מה לעשות - התפקיד של הרס"ר הוא מאוד חשוב, מרכזי וחיוני להתנהלות יומיומית תקינה. רס"רים הם כתובת לכל דבר בצבא. הם משמשים אוזן קשבת לחיילים בכל בעיה".
יותר מפונקים, יותר זקנים
חלק משגרת יומו של הרס"ר היא כמובן עריכת מסדרים לחיילים. עליו לעבור חייל-חייל ולבדוק האם הוא נראה כמו שחייל צריך להיראות והאם הוא נושא עליו את כל הציוד שצריך. וכמו לכל רס"ר - גם לו יש חולשה לדבר אחד. "כשחייל משחק עם הזקן ואומר שככה הוא אוהב את השיער והזקן שלו זה חייל שלא מבין את המקום שלו וזה מוציא אותי מדעתי", הוא אומר.
לדבריו, יש עלייה משמעותית ברצון של חיילים לגדל זקנים. "להתעסק עם הזקנים זה משהו מטורף בצבא היום", הוא אומר. "אם זה היה תלוי בי - הייתי עובד אחיד: הצבא צריך לתת פקודה ברורה בעניין זקנים ולומר או שיש או שאין - לא באמצע".
ולא רק הזקן מפריע לרס"ר - גם הגעגועים של החיילים לבית. "החיילים היום מפונקים יותר", הוא מאבחן. "הם רוצים יותר את אמא ואבא ויותר ביקורים. אני הייתי רואה את ההורים שלי פעם בחודש. אם החיילים לא רואים את הבית אחרי שבועיים-שלושה מתחיל פה לחץ בית".
עם זאת סיף מדגיש כי הגעגועים לא גורעים מיכולותיהם של החיילים. "זה לא אומר שהם עם פחות מוטיבציה ופחות טובים", הוא מסביר. "הם מוכיחים את עצמם באימונים ובתרגילים והיום אפילו מעמידים אותם במבחנים יותר קשים. יש לנו נוער טוב".
קשוח? זה לא פתרון
לכל רס"ר יש גם תדמית שהולכת איתו וסיפורים שמתגלגלים הלאה שמעידים בעיקר על רמת הקשיחות שלו. "אני לא יכול להגיד שאני קשוח, אולי לפעמים", מעיד על עצמו רנ"ג סיף. "אני עובד בשיטה אחרת. אני קודם כל שומע ומקשיב, מסתכל על הדברים בראייה רחבה - ואז מקבל החלטות. להיות קשוח זה לא הפתרון - צריך לפעמים להיות כזה, אבל אני יותר מאמין בלחנך ובלהסביר".
סיף גם מסביר את הגישה שלו. "כשאתה רואה את החייל מבחוץ, אתה לא בהכרח מבין מה עובר עליו בפנים", הוא אומר. "גם כשחיילים גרמו פה נזקים רציניים שוחחתי איתם והבנתי שהם זקוקים לטיפול, ייעוץ ודאגה. חיילים רואים בי גם אבא וגם דמות מפקד, אחד שהם סומכים עליו - פשוט כי אני לא יודע לא לתת תשובות לחייל. אין דבר כזה שאני אומר לחייל ללכת למפקדים שלו. טוב לי להקשיב לחייל, שזה יעשה לו טוב - ושזה יהפוך אותו לחייל יותר טוב".
והיכן הוא רואה את עצמו בעתיד, האם חיילים ימשיכו לעבור תחת ידיו עוד הרבה זמן? לשאלה הזו יש לרנ"ג סיף תשובה ברורה. "זה אמנם קשה והשגרה שוחקת - אבל יש פה אנשים טובים ביחידה ואני מרגיש סיפוק. אתה רואה בכל יום את הכבוד שרוחשים לך וזה נותן כוח להמשיך. אני אוהב מאוד את מה שאני עושה וגם אם היו נותנים לי לעשות את התפקיד הזה עוד 10 שנים - אני מוכן".