אוגוסט באילת, 45 מעלות בצל, ואין הרבה ממנו. המלונות מלאים כמעט עד אפס מקום והגבולות בין גן עדן לגיהינום הולכים ומטשטשים. העומס הגדול של המטיילים, והמתח שמגיע בעקבותיו, מתחיל כבר בתור לארוחת הבוקר ונמשך עד האטרקציה האחרונה שיש לעיר הדרומית להציע.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אבל יש גם פתרונות למי שמחפש קצת שקט מכל ההמולה: בעיר הנופש של ישראל תוכלו לשמוע - אם תרצו - רק קולות של דולפינים מתחת למים באתרי הצלילה. אבל חוץ מהקסם התת-מימי, החופים, הקניונים והטיילת הומים. "למרות שהמחירים טיפה יקרים, אני לא בורח מהארץ שלי", מספר ליאור, אחד המטיילים שפגשנו. "אין כמו מדינת ישראל, פה אני מרגיש בטוח".
בזמן שבטורקיה וביוון בתי המלון מתחדשים ללא הרף ומדי שנה נבנים אינספור מלונות מפוארים, באילת בית המלון האחרון נבנה בשנת 1999. המלונאים, לפחות על פי הנתונים של השנה האחרונה, מסתמכים על חודשי הקיץ.
"אנחנו אוהבים את הקיץ", אומר רוני פיבקו, מנכ"ל קלאב הוטל. "זו התקופה שאנחנו עושים הכי הרבה כסף. אנחנו נותנים אוכל בכמויות, בידור בכמויות וזה מה שהישראלים אוהבים. יש מידי פעם בלאגן, אבל בלאגן טוב, זה מה שאנשים אוהבים".
התיירים כמעט שלא מגיעים לאילת, שמתבססת כעת בעיקר על הנופשים הישראלים. לכן מנסים המלונות באילת להסב את עצמם ל"הכל כלול" כדי להתחרות בבריחת התייר הישראלי ליוון או לטורקיה, כשהיתרונות הברורים הם העברית, הכשרות, האוכל הישראלי המשובח באמת - ובעיקר ההרגשה של בית, כזה עם מקרר ענק מלא כל טוב שלא מתרוקן לעולם.
אבל יש גם כוכבית: האורח הישראלי הוא הכי טוב שיכול להיות, כל עוד יש אוכל בשפע והכל עובד לפי מה שהוא מצפה. אבל מספיק שהוא לא קיבל את החדר עם הנוף הכי טוב לים, משודרג, ולא משנה מה הוא הזמין מהבית, הבעיות מתחילות. אז בין פיצוי לפינוק, המלונאים מקווים שמה שקורה באילת - יישאר באילת. לפחות הדברים הפחות טובים, והזיכרונות מהבריכה והשפע יישארו - עד השנה הבאה.