שעות לא פשוטות עברו הלילה על העובדים בלשכתו של פרס, שנשארו ערים והתעדכנו במצבו בכל רגע נתון. מרכז פרס לשלום ביפו הוקם לפני 20 שנה ובשנתיים האחרונות, מאז סיים את תפקידו כנשיא, פעלה שם לשכה נמרצת ותזזיתית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
עובדי הלשכה לא הפסיקו לעבוד גם הבוקר, לאחר ההודעה על פטירתו של הנשיא התשיעי. הכוורת שהייתה סביבו בבית החולים שיבא חזרה לקומה השלישית בבניין על שפת הים בשכונת עג'מי, על מנת לארגן את הסידורים להלוויה ולקבל את אינספור הפניות שמגיעות מאז שעות הבוקר.
ירדן לעאל, סמנכ"לית תוכן במרכז פרס לשלום, עובדת במקום כבר 12 שנים וסיפרה על סדר יומו העמוס של הנשיא התשיעי. "הוא היה מגיע כל יום בבוקר, קורא, כותב, מתעדכן בעשייה הענפה של הארגון הזה ונפגש עם הרבה מאוד אנשים מהארץ ומהעולם", סיפרה. "הפגישות היו נמשכות לפעמים אחרי שהיה עוזב את המשרד בשעות הערב. כל מה שתמיד אמרו היה מדויק לגמרי - הוא לא הפסיק לעבוד".
"היינו משפחה אחת גדולה"
"יצא לי לשמוע סיפורים ממנו על העבר, על הדמויות ששמענו וקראנו עליהן", סיפרה לעאל על המפגש האישי עם האיש שסיפור חייו שזור בנקודות החשובות בהיסטוריה של מדינת ישראל. "הוא סיפר על החלק שלו בהקמה של המדינה. הוא היה וימשיך להיות עוגן של המקום הזה שאנחנו אוהבים כל כך".
תמי חי שגיב, מנהלת מחלקת חינוך לשלום, עובדת במרכז פרס כבר 10 שנים ומספרת על עוצמת החוויה בעבודה הצמודה לדמות ההיסטורית. "בשנתיים האחרונות מרגישים שהוא חזר הביתה", סיפרה. "רואים אותו בבוקר במעלית, אומרים לו בוקר טוב, מגיעים אליו למשרד לעדכן אותו. הוא מדבר על כל סיטואציה בלי לרשום שום דבר, פשוט מגיע מהראש ומהלב, קיבלנו המון השראה. הוא יחסר אבל אנחנו ממשיכים לפעול על פי רוחו".
גם היא מתארת את היחס האישי והחם שהעניק פרס. "יש לי ילדה בת שנה והיה לי חשוב שהוא יפגוש אותה. ביום שהבאתי אותה לכאן הוא נפתח והיה כל כך חם", תיארה בהתרגשות את המפגש שלו עם בתה. "זו משפחה אחת גדולה שמורכבת מילדים, מבוגרים, מכל הדתות. הוא היה שלנו, הוא היה שלי".