האטימות במשרדי הממשלה: הורים לילדים הסובלים ממוגבלויות נאלצים לשלם אלפי שקלים בחודש על מנת להסיע את ילדיהם למרכזי תעסוקה, הרחוקים שעות מבתיהם. משרד הרווחה הבטיח לפני שנים כי ייפתחו עוד מרכזים ברחבי הארץ, אך מאז כלום לא קרה, ובינתיים ההורים קורסים תחת הנטל. "בלתי נתפס שהמדינה זונחת אותנו ואומרת לנו 'אתם תסתדרו'".
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
אלי גליקמן, אביה של נטע בת ה-21 המוגדרת כנכה 100 אחוז, הסביר את הבעיה הקשה בפניה ניצבת משפחתו. מאז שבתו עברה ממערכת החינוך למערכת הרווחה, המימון לרכב שמסיע אותה מדי יום למרכז התעסוקה פסק. "העלות של ההסעות היא 15 אלף שקל בחודש, כלומר 170 אלף בשנה. אף אחד במשרדי הממשלה לא מוכן לקבל אחריות", האשים אלי. "מה רוצים מאתנו, שנפסיק לעבוד ונתחיל להסיע את נטע? שנצא למסע מימון המונים? בלתי נתפס שהמדינה זונחת אותנו".
במקרים של אוטיזם או מוגבלות שכלית המדינה אכן מממנת הסעות אך במקרה של נטע. אך לנטע שסובלת מתסמונת נדירה וצעירים רבים כמותה, נשארים ללא מענה והרשויות לא מציעות פתרון.
חני שביט, אם לצעירה בעלת צרכים מיוחדים, מסיעה כבר 7 שנים את בתה מביתם שבישובי גדרות למרכז היום ברמת גן, נסיעה של 4 שעות כל יום. כשניסתה לממן בעצמה את ההסעה, היתברר לה המחיר המופרז. "פניתי למונית, כלומר רכב מותאם עם מעלית לכיסא מיוחד, ונאמר לי שהעלות תהיה 600 שקל ליום", סיפרה. "זה אבסורד - אף אחד לא משתתף, לא עוזר במימון ולא מגיב. בשלב מסוים הרמתי ידיים", תיארה בייאוש.
לפני כ-5 שנים, כשהציפה חני את הנושא, מנהל אגף השיקום במשרד הרווחה הבטיח כי יוקמו 7 מרכזי יום נוספים ברחבי הארץ על מנת להקל על ההורים חסרי האונים ולקצר את זמני ההסעות הדרושים. "שום דבר לא עודכן, שום חוק לא חוקק, וכלום לא קרה" סיכמה חני את התוצאות בשטח.
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "המשרד מעביר תקציב לרשויות המקומיות עבור כל מטופל הכולל דמי הסעה, והן אלו האחראיות לתפעול ההסעות. במקרים הבודדים בהם עלות ההסעה למרכז גבוהה מ-1500 ₪, נבחנת אפשרות סיוע נוספת באמצעות ועדת חריגים, והמקרים של משפחות שביט וגליקמן יידונו בקרוב".